Original subtitles

‏אני כל כך מתגעגעת אליך, חנינא. ‏-אז אני אבוא בשבת הקרובה.

‏אני רוצה שתיסע לשם, לישיבה שלו.

‏אם צריך גט, אנחנו נוציא ממנו גט.

‏אני באתי לכאן בשליחות כדי להגיד לך

‏שאתה לא רצוי אצלנו בבית.

‏אתה תיתן לרוחמי גט וזהו.

‏ליבי החליטה שהיא רוצה להתארס איתך. ‏-באמת?

‏יש לנו כמה תנאים ברורים.

‏אתה עוזב את כל העניינים של הציור ‏ולא מתעסק בזה יותר לעולם.

‏שלום, קאופמן.

‏[עקיבא] אני החלטתי שאני לא רוצה ‏להציג את הציורים.

‏שיהיה לזוג הצעיר מזל טוב. ‏מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב.

‏קבלו את ילד הפלא צבי אריה שטיסל. ‏-מוכשר שלי.

‏♪ [צבי אריה שר בקלטת] ♪

‏יכולתי להיות הסולן של פרחי, ‏להופיע בכל העולם.

‏הרבה זמן שאני חושב לפתוח פה סניף,

‏אבל רציתי שיהיה פה מישהו שאפשר לסמוך עליו.

‏מה נעלמת לי ככה?

‏שבועיים לפני תערוכה, איזו צורה יש לזה?

‏אני מצטער, זה מה שהחלטתי.

‏אתה קיבלת כסף, קיבלת סטודיו ‏ואתה לא יכול ככה להיעלם!

‏שטיסל, אני אתבע אותך. ‏נשבע לך שאני אתבע אותך.

‏♪ לאן הולכים פתאום כולם? ♪

‏♪ הכול נסוג ונעלם ♪

‏♪ רק המילים צפות, כולן ♪

‏♪ כולן ♪

‏♪ לאן אמשיך מכאן? ♪

‏♪ לאן? ♪

‏[ביידיש] זהו זה.

‏יום קשה מאוד, אנשין. יום קשה מאוד.

‏לא היו ימים קשים לישראל

‏כיום סגירתו של אנשין.

‏אני לא סוגר שום דבר, אני רק עובר דירה.

‏לעבור לעמק רפאים זה נקרא לסגור, אנשין.

‏חלאס.

‏[ביידיש] זהו זה.

‏[ביידיש] נו, מה? אתה רוצה לבוא איתנו ‏לאיזה תה עם ביסקוויטים?

‏[ביידיש] לא, לא, אני ממשיך למלון.

‏תגיד לי, מה שלום החתן? ‏-ברוך השם, חתן.

‏היית מאמין שצייר הפרא שלך ‏יהפוך להיות בן אדם?

‏כן, תשמע, מתישהו יהודי צריך להתבגר.

‏מה שאתה לא הצלחת לעשות ב-27 שנה,

‏אני עשיתי בחצי שעה.

‏אתה? מה הפשט?

‏הוא לא סיפר לך על התנאי שעשיתי לו?

‏איזה תנאי? על מה אתה מדבר?

‏אני אמרתי לו, ילד, אם אתה ‏רוצה להתחתן עם הנסיכה שלי

‏אתה צריך להיות יהודי רציני. להתפלל במניין.

‏לעזוב את כל השטויות של הציור וכו'. יהודי.

‏ככה אמרת לו?

‏אה, בטח, בטח, הוא סיפר לי כמה פעמים.

‏נו, שוין, העיקר שהוא וליבי ‏טוב להם ביחד, ברוך השם.

‏נו, ברוך השם. כל טוב.

‏מה זה הפרצוף הזה ‏שאתה לובש?

‏אני בסדר, אני בסדר. ‏-יופי.

‏לא יודע, יש איזה בלגן קטן ‏עם קאופמן מהגלריה.

‏איזה בלגן?

‏מתי זה התערוכה שלך?

‏לא, אין בסוף תערוכה. ‏-מה? למה אין תערוכה?

‏כי...

‏החלטתי שאני עוזב את זה, ‏את כל העניין של הציור.

‏מעניין, למה שתחליט כזה דבר?

‏ככה החלטתי.

‏גם ליבי העדיפה ככה.

‏נו, אז אם החלטת, מה יש להתלבט?

‏פתאום התקשר אליי איזה טיפוס...

‏אומר שהוא עורך הדין של קאופמן.

‏הוא רוצה לתבוע אותי.

‏על מה? ‏-על זה שביטלתי את התערוכה

‏אחרי שכבר קיבלתי חלק מהכסף של הפרס וכל זה.

‏הוא לא נראה לי יהודי שנעים ‏להתקוטט איתו, הקויפמן הזה.

‏קאופמן.

‏תקשיב לי טוב, קיווע.

‏תלך אליו עכשיו, תסביר לו שאתה קצת מבולבל,

‏תבקש ממנו יפה סליחה...

‏ותגיד לו שיעשה את התערוכה, הכול כמתוכנן.

‏מה זאת אומרת? אני... ‏-רגע, תקשיב לי עד הסוף.

‏תעשה את התערוכה, ‏הכול, רק שלא יהיה בשם שלך.

‏תמציא איזה שם אחר.

‏ככה הוא לא יפסיד שום דבר וגם אתה לא תפסיד.

‏לא, לא, זה לא שייך, אבא. ‏-למה לא שייך?

‏תסיים מה שהתחלת.

‏גם מי יודע כמה כסף תרוויח מזה.

‏אני לא יכול.

‏אני הבטחתי לליבי שאני לא מתעסק בזה יותר.

‏בסדר, אז הבטחת.

‏אתה חושב שאני סיפרתי ‏לאמא שלך על כל שטות שעשיתי?

‏לא הכול צריך לספר כמו ילד קטן.

‏תראה, אני אתן לך עצה טובה לחיים.

‏לא כל קריזה של נוחעם ‏צריך לרקוד לפי מצב הרוח שלו.

‏[גיטי] רוחמי, השבוע את גומרת עם זה ‏בעזרת השם.

‏זה יהיה קצת קשה, אבל נעבור את זה יחד.

‏בסדר.

‏[נאנחת]

‏ילדה שלי, תחשבי על זה ‏כמו על ניתוח קצר שחייבים לעבור

‏ואז הדברים מסתדרים, בסדר?

‏מתי קבעתם את הדיון? חמישי בצהריים?

‏זה בית הדין קבע, לא אנחנו.

‏זה הכרחי שאני אהיה שם?

‏מה זאת אומרת? ברור, את חייבת להיות שם.

‏מה? תגידי לי, ממה את חוששת? ‏-לא יודעת.

‏אני קצת פוחדת מלפגוש אותו.

‏פוחדת ממה? שהוא ישתולל?

‏מה פתאום.

‏רואים שאף פעם לא פגשת אותו, אמא.

‏אני מפחדת שזה יותר מדי יכאב לי.

‏את יודעת שכל הקטע בחד-פעמי שזה חד-פעמי,

‏שלא צריך לשטוף את זה.

‏אבל זה איכות, חבל על זה. ‏-שיהיה.

‏את שומעת, איזה אחד ניגש אליי ‏היום בכולל בהפסקת צהריים.

‏אומר לי, "שמעתי שאתה יודע לשיר

‏ואנחנו מחפשים זמר לתזמורת שלנו."

‏באמת? ומה אמרת לו? ‏-מה אמרתי? התחלתי לצחוק.

‏למה לצחוק? אתה שר טוב, צבי אריה.

‏אולי סוף סוף תעשה משהו עם הכישרון שלך.

‏ברוך השם יש לי עוד כישרונות. ‏-כן.

‏מה נראה לך, שאני רוצה להיות זמר חתונות? ‏-מה רע?

‏ואם זה יביא קצת פרנסה, בכלל.

‏שאברך כמוני ילך להיות זמר חתונות? ‏איזו מין צורה יש לזה?

‏משושה, לא יודעת איזה צורה.

‏באמת, צבי אריה,

‏לא נמאס לך לעשות חשבונות כל הזמן? ‏-מה?

‏שום דבר. אני הולכת לישון, לילה טוב.

‏נו, אולי נחשוב על זה עוד קצת.

‏לילה טוב.

‏[טובי] סתם שתדע, שזמר זה מאוד מכובד

‏והציבור היום מעריץ זמרים יותר מאשר גדולים.

‏נו, ולכן הציבור שלנו נראה כמו שהוא נראה.

‏[אברכים מדברים] ‏-♪ [צבי אריה שר בשקט] ♪

‏הלו, שטיסל, אתה איתי? ‏-איתך, איתך, בטח איתך.

‏"דהנה הפוסקים כתבו ‏שדבר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי

‏לא שייך בו בישול מן התורה..."

‏קאופמן, אתה כאן? ‏-מי זה, שטיסל?

‏מה קרה, נבהלת משלזינגר?

‏שלזינגר? ‏-שלזינגר, עורך הדין.

‏דקה, דקה אני איתך. ‏-אני מחכה.

‏תיקח לך שם קרטיב מהפריג'ידר הקטן.

‏הו, הנה אתה.

‏בוא ניקח פה אחד בשבילך.

‏קח, זה טעם מלון, זה הכי טוב. ‏-לא, לא, לא תודה, אין צורך.

‏קח אני אומר לך. ‏-באמת שלא.

‏תיקח. אומרים לך תיקח, תיקח. ‏-טוב, תודה.

‏"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם

‏שהכול נהיה בדברו". ‏-אמן.

‏דבר ראשון אני רוצה להתנצל.

‏אני עובר איזו תקופה לא... לא פשוטה ו...

‏עזוב, עזוב התנצלויות, בוא נדבר תכלס.

‏חשבתי על זה עוד פעם.

‏מבחינתי אפשר לפרסם ‏את התערוכה בדיוק כמו שתכננת,

‏רק אני רוצה לבקש ממך...

‏שזה יהיה תחת שם אחר, לא תחת השם שלי.

‏פסבדונים? ‏-לא, לא, תחת שם אחר.

‏פסבדונים, שם אחר. זה שם ‏בדוי שהאמן מסתתר מאחוריו.

‏כן, כן, שם אחר.

‏אתה יודע מה, שטיסל, אני אפתיע אותך.

‏מקובל עליי.

‏יש לנו תשע עבודות שלך עד עכשיו.

‏אני התחייבתי למוזיאון על 15.

‏אבל אני אדבר איתם, נסתפק בעשר עבודות. ‏-טוב.

‏זה אומר שאתה צריך לצייר עוד ציור אחד. ‏-אה.

‏נו, תגלה לי, אני במתח.

‏רגע, רגע, קודם נזמין משהו לשתות, נהנה לנו.

‏שום דבר לא בלחץ.

‏רק שאני לא אתאכזב. ‏-אין מצב כזה.

‏שלום. ‏-שלום.

‏זה תפריט שתייה ואוכל

‏וכאן יש לכם גם את תפריט היינות.

‏כן, אנחנו רוצים בבקשה יין.

‏איזה יין תרצו? אתה יכול לעיין בתפריט.

‏אנחנו רוצים את היין הכי יקר שיש לכם. ‏-ליפא.

‏יש לנו יקרים, משובחים. ‏-יופי, נשמח לשמוע איזה.

‏לא צריך, ליפא. ‏-בסדר, רגע.

‏טוב, אז יש לנו זאוברמן לימיטד אדישן

‏שזה 850 שקל לבקבוק,

‏ויש גם את הפורט 1950 ‏של טפרברג שהוא ממש מומלץ.

‏וכמה הוא עולה?

‏1,050 שקל לבקבוק. ‏-אה.

‏וזה שווה את זה את אומרת?

‏מה זה הקשקוש הזה, ליפא? די. ‏-מה, רגע.

‏הוא נהדר. האמת, שאני טעמתי ממנו פעם אחת,

‏אבל אם אתה רוצה, יש לנו גם יותר יקרים.

‏את הירדן קצרין בציר 2003 ו...

‏לא, לא, הפורט המבורגר הזה נשמע לי מצוין.

‏טפרברג. ‏-כן.

‏לא, לא. אני לא מוכנה לזה.

‏אתם רוצים דקה לחשוב על זה? ‏-תודה.

‏מה עובר עליך? מי מזמין בקבוק יין באלף שקל?

‏גיטי, תשתחררי קצת, נו, מה אני מבקש ממך?

‏בסדר.

‏אתה לא מוציא אלף שקל על בקבוק יין. ‏-בסדר, בסדר.

‏את זוכרת את הכסף שקיבלנו בזמנו מרנטה?

‏רגע, רגע.

‏אז אני השקעתי אותו ‏אצל שטרוק, יועץ ההשקעות.

‏נו?

‏ויש לנו...

‏את שומעת?

‏מאתיים שמונים ושבעה אלף שקל בבנק.

‏מאתיים שמונים ושבעה אלף. שלנו.

‏זה הרבה כסף. ‏-זה המון!

‏עכשיו את מבינה למה אני ‏רוצה שנעשה לחיים כמו שצריך?

‏מאתיים שמונים ושבעה אלף?

‏חשבת כבר מה אתה רוצה לעשות עם זה?

‏זה לא מה שאני רוצה לעשות עם זה, ‏זה מה שאת רוצה לעשות עם זה.

‏מה? ‏-אני החלטתי ש...

‏שבגלל מה שהיה וכל זה...

‏אז אני החלטתי שאני רוצה ‏שאת תהיי אחראית לבד על הכסף.

‏את תחליטי מה לעשות איתו.

‏אם את מסכימה.

‏טוב, יש לנו החלטה? ‏-כן.

‏אנחנו ניקח את ה... ‏-תביאי לנו בקבוק במאה שקל.

‏אוקיי. ‏-תודה.

‏♪ [מוזיקת רוק מעומעמת] ♪

‏ניגנתי, אתה יודע, מה...

‏סתם ל... ‏-כן, סתם.

‏היה כזה באתי, ניגנתי... ‏-שלום, חברים, מה שלומכם?

‏אני מחפש את גורלניק. ‏-רק רגע.

‏[נאנח]

‏איתך דיברתי? ‏-כן, אתמול בערב.

‏שלום.

‏נעים מאוד, אני אריה. ‏-אריה מה?

‏כהן. ‏-טוב, יפה.

‏אז באת מוכן? ‏-כן, אני מקווה שכן.

‏יאללה, נעשה לך אוקיי או אוי ויי. ‏-מה זה?

‏ככה קוראים אצלנו לאודישן.

‏או שאתה אוקיי או שאתה אוי ויי.

‏אה, אוקיי. ‏-אוקיי.

‏קח את המיקרופון הזה.

‏חוץ מזה שאתה שר, ‏זה לראות איך אתה עובר מסך,

‏איך אתה על הבמה.

‏בסדר. ‏-בסדר?

‏חברימ'לך, לעלות.

‏אז מה תשיר לנו?

‏אולי את "ואפילו בהסתרה", מכירים? ‏-ברור, שיר פיצוץ.

‏קדימה, תן לו קיו.

‏♪ [מוזיקה] ♪ ‏-[נושף על המיקרופון]

‏♪ ואפילו בהסתרה ♪

‏♪ שבתוך ההסתרה ♪

‏♪ בוודאי גם שם נמצא ‏השם יתברך ♪

‏♪ ואפילו בהסתרה ♪

‏♪ שבתוך ההסתרה ♪

‏♪ בוודאי גם שם ‏נמצא השם יתברך ♪

‏♪ אוי אוי אוי ♪

‏♪ גם מאחורי הדברים ‏הקשים העוברים עליך ♪

‏♪ אני עומד, ‏אני עומד, אני עומד ♪

‏♪ גם מאחורי הדברים ‏הקשים העוברים עליך ♪

‏♪ אני עומד, אני עומד ♪

‏♪ אני עומד ♪

‏[שקט]

‏מה?

‏אוי ויי?

‏אתה בא לומר לי שאף פעם לא שרת?

‏לא ממש. קצת, כשהייתי ילד, ‏אבל זה היה... לפני הרבה שנים.

‏מה אתה מדבר? יש לך כזה אוקיי, כזה.

‏תשמע, יום שני שבוע הבא ‏יש לי חתונה ב"בנות ירושלים".

‏תוציא את היומן,

‏אני רוצה ביום חמישי כשאנחנו חוזרים מ"הדקל" ‏שתעשה איתו חזרות.

‏אני רוצה אותך שם.

‏רגע, רגע אחד. כל העניין הזה ‏של המוזיקה זה מין תחביב כזה.

‏אני לא בטוח שאני רוצה ‏עדיין לעשות מזה מקצוע.

‏אתה רוצה להיות זמר או לא?

‏כן, אני רוצה מאוד.

‏זה חלום שלי מאז שהייתי ילד.

‏ואז החלטתי שלא אכפת לי מכלום,

‏אני שר כאילו אני באמבטיה ואף אחד לא שומע.

‏אני שומעת אותך כשאתה באמבטיה.

‏בסדר, את זה לא הם, הם רציניים.

‏בקיצר, יש אחד על גיטרה ‏ואחד על אורגן ועוד אחד על תופים

‏ומעל כולם יש את גורלניק עצמו ‏על גיטרה חשמלית כזה.

‏בקיצר, הם התחילו לנגן ‏ואני נכנסתי לזה, מה זה,

‏שרתי בכל הכוח.

‏נו, תשיר לי גם. ‏-מה, מה שייך עכשיו, בלי המוזיקה?

‏בסדר, רק קצת. מה, לא מגיע לי? ‏-בסדר, קצת.

‏♪ ואפילו בהסתרה ♪

‏♪ שבתוך ההסתרה ♪

‏♪ בוודאי גם שם ‏נמצא השם יתברך ♪

‏ככה המשכתי והמשכתי והמשכתי, לא חשוב.

‏מהמם, מהמם.

‏אני כבר מדמיינת אותך עומד שם על הבמה

‏וכל הילדים מסביב עומדים ומסתכלים

‏ואני מספרת לחברות שלי ‏בעזרת נשים שבעלי הוא הזמר.

‏את יודעת שזה לא מה שאני רוצה.

‏אני רוצה להיות ר"מ בישיבה. ‏-בסדר, אתה הר"מ שלי, זה מספיק.

‏נו, תשיר עוד קצת.

‏[מגחך]

‏♪ גם מאחורי הדברים ‏הקשים העוברים עליך ♪

‏♪ אני עומד, ‏אני עומד, אני עומד ♪

‏♪ גם מאחורי הדברים ‏הקשים העוברים עליך ♪

‏♪ אני עומד, ‏אני עומד, אני עומד ♪

‏בוא נלך לישון, צבי אריה.

‏כבר מאוחר.

‏[דלת נסגרת]

‏[גיטי] אני רוצה שתשאיר ‏את הסגנון כמו שזה,

‏אבל נקי ויותר חמים קצת, אתה מבין?

‏שאנשים ירגישו פה בבית.

‏ואת הצנרת מה שאמרנו, חדשה. ‏-כן, בעלך דיבר איתי על זה.

‏עד הרגע האחרון ‏עוד חשבתי להגיד לו לכתוב "גיטי".

‏לא, תודה, אני מעדיפה שהשם שלי ‏לא יהיה רשום באמצע גאולה.

‏גם וייס זה השם שלך. ‏-כן, אבל וייס יש הרבה.

‏זה נכון.

‏וגיטי יש רק אחת.

‏מסעדה חדשה, בבקשה. ‏בבקשה.

‏מסעדה חדשה, טעם של פעם.

‏מסעדה חדשה, טעם של פעם.

‏[דפיקות בדלת]

‏בהחלט.

‏יוס'לה, למה אתה לא בישיבה?

‏סילקו אותי מהישיבה. ‏-מה? רגע, מה זה שם?

‏זה כלב. ‏-מאיפה הבאת אותו?

‏מה אתה מכניס לפה את הדבר הזה?

‏זה לא דבר, זה כלב וקוראים לו דובצ'ע.

‏דובצ'ע? יוסל'ה, מה? מה בעצם...

‏מה עובר עליך, יוס'לה?

‏מצאתי אותו לפני כמה זמן ליד הישיבה.

‏הוא היה רעב אז הבאתי לו אוכל ‏ומאז נהיינו חברים.

‏נו, נו.

‏לפחות תסגור את הדלת. ותחזיק אותו חזק.

‏סבא, אין לך מה לפחד ממנו.

‏הוא לא נושך והוא ממש נעים. ‏אתה יכול להרגיש אפילו.

‏אז אני מבין למה זרקו אותך מהישיבה.

‏ירד בלילה גשם ולא יכולתי לחשוב ‏שהוא נמצא בחוץ לבד וקר לו,

‏אז הכנסתי אותו לתוך החדר בפנימייה.

‏לתוך החדר? אוי ויי.

‏הבחורים דווקא נהנו ממנו,

‏אבל מישהו הלשין למשגיח ‏ובבוקר הוא סילק אותי.

‏נו, בטח, הוא צודק. מה קרה לך, יוס'לה?

‏בחור ישיבה ששקוע בלימוד ‏לא צריך להתעסק עם שום כלבים.

‏זו בכלל חיה טמאה.

‏אתה יודע מה אומרים ביידיש?

‏[ביידיש] "יהודי עם כלב, ‏או שזה לא יהודי או שזה לא כלב".

‏אתה יודע מה התרגום של זה?

‏אני יודע כי זה בדיוק מה שהמשגיח אמר לי.

‏להתראות, סבא.

‏רגע, רגע, רגע, לאן אתה הולך? ‏בוא, יוס'לה, בוא, בוא.

‏תשמע, אני יודע מה נעשה.

‏תביא רגע את הטלפון.

‏ותביא גם את הדפי זהב.

‏אנחנו נצלצל למשגיח שלך ונרגיע אותו.

‏הוא סילק אותי סופית, אין מה לדבר איתו.

‏אל תדאג, הכול יהיה בסדר.

‏הרב מנדלמן?

‏[ביידיש] שלום וברכה, מדבר שולם שטיסל, ‏סבא של יוס'לה וייס.

‏[ביידיש בטלפון] הו, ר' שולם, ‏דבר כזה עוד לא קרה לי.

‏תקשיבו לי, זה הכול היה שטויות.

‏לפעמים לילדים יש שטויות בראש, ‏לא צריך לעשות מזה עניין גדול.

‏אל תספרו לראש ישיבה ‏וגם לא להורים של יוס'לה.

‏הוא יחזור לישיבה.

‏אבל בלי הכלב. ‏-בלי הכלב, בלי הכלב, אל תדאגו.

‏רק שלא תדברו מזה עם אף אחד.

‏עוד שעה הוא אצלך. ‏-בסדר.

‏[בעברית] כל טוב.

‏[נאנח]

‏אתה יודע, יוס'לה, יש איזה מין ארגון כזה,

‏עמותה כזאת של חילונים

‏שהם מטפלים בכל הכלבים ‏שמוצאים ברחוב, כמו הכלב הזה...

‏וכל מיני פנסיונרים חופשיים ומזרוחניקים

‏שאין להם מה לעשות בחיים ויש להם ‏גינה גדולה והרבה אוכל של כלבים...

‏באים לשם ולוקחים להם משם כלב, אתה מבין?

‏והם מאמצים אותו ממש כאילו ‏שהוא המז'יניק שלהם.

‏תאמין לי, שם הוא יהיה מאושר.

‏[דובצ'ע מיילל]

‏הלו, זה צער בעלי חיים?

‏בוא. ‏-הוא מפחד.

‏לא נורא, הוא יתגבר על זה. תחזיק אותו חזק.

‏[כלבים נובחים]

‏שלום. ‏-שלום. דיברנו קודם בטלפון.

‏אה, כן.

‏אתם בטוחים שאתם ‏לא רוצים להשאיר אותו אצלכם?

‏בהחלט בטוחים. זה לא אפשרי.

‏אבל אם תגידי לנכד שלי שאין לו מה לדאוג

‏ושתוך יום, יומיים תמצאו לו ‏בית וכו', אני מאוד אודה לך.

‏תראו, הכלבים שמגיעים לפה ‏יש להם צ'אנס של שלושה שבועות.

‏אחר כך אם אף אחד לא לוקח אותם,

‏אנחנו נאלצים פה להרדים אותם.

‏להרדים עד מתי?

‏אמ...

‏להרדים לגמרי.

‏זה ממש מבאס, ‏אבל אין מה לעשות, אין לנו תקציב.

‏אבל הכלב הזה זה כלב קטן וחמוד.

‏בטח ייקחו אותו מפה מהר מאוד ו...

‏אני לא משאיר פה את דובצ'ע. ‏-מה זאת אומרת?

‏טוב, תחליטו מה שתחליטו ותקראו לי, בסדר?

‏הכי טוב זה שתאמצו אותו אם תשאלו אותי.

‏[שולם נרתע]

‏[כלב נובח]

‏אתה חייב לחזור לישיבה, יוס'לה, זה לא עסק.

‏עד שאני לא מוצא מקום טוב לדובצ'ע,

‏אני לא חוזר לישיבה. זה לא אכפת לי.

‏תשמע, אתה יודע מה? תראה מה נעשה.

‏אתה תיסע עכשיו לישיבה ‏ואני אקח את הכלב הביתה,

‏ורק כשנמצא לו מקום יפה ‏עם אנשים נחמדים וחצר...

‏נשים אצלם את הכלב, בסדר?

‏אתה לא תשאיר אותו ברחוב? ‏-בשום אופן, אני מבטיח לך.

‏אני שומר עליו אצלי בבית ‏עד שאני מוצא לו מקום חמישה כוכבים.

‏טוב. ‏-יפה.

‏אני שולח אותך במונית עכשיו לישיבה

‏ויוס'לה, אתה לא מספר ‏על זה שום דבר לאף אחד,

‏גם לא לאבא ואמא, ברור? ‏-כן. תודה, סבא.

‏בתיאבון. ‏-תודה.

‏שלום.

‏אולי יש לכם משהו משביע בתשעה שקלים?

‏אתה רעב? ‏-האמת שכן, אבל יש לי רק תשעה שקלים.

‏זה בסדר, תחזיר לי כשיהיה לך. ‏-לא, תודה רבה, עדיף שלא.

‏אני גם לא בטוח מתי אני אחזור שוב לירושלים.

‏תודה לך, אני אסתדר. כל טוב.

‏רגע, חכה רגע.

‏יש לנו מנה מיוחדת שעולה בדיוק תשעה שקלים.

‏שב.

‏סליחה.

‏האוכל מוכן.

‏תודה. ‏-בתיאבון.

‏"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם

‏בורא פרי האדמה". ‏-אמן.

‏[ליפא] רוחמי שלי, מה העניינים? ‏-הכול בסדר.

‏אני פה עכשיו, אז...

‏את רוצה אולי ללכת למסעדה, לעזור קצת לאמא?

‏רוחמי, רק תדעי שממש חבל לי ‏שזה הגיע למצב הזה של גט וכל זה...

‏אבל את יודעת... ‏-כן.

‏כנראה שזה הדבר הנכון.

‏שזה מה שצריך לעשות.

‏כן.

‏זוכר מה אמרת לי בבת מצווה, אבא? ‏-מה?

‏שכשעושים את הדבר הנכון...

‏אחד הסימנים זה שהלב שמח.

‏אז אם זה הדבר הנכון...

‏איך זה שהלב שלי כל כך לא שמח?

‏אני מקווה שהיה לך טעים.

‏מאוד טעים, תודה רבה. ‏-בשמחה.

‏אמא שלי הייתה מכינה בדיוק כאלה קציצות

‏והיא גם הייתה מגישה את זה עם פירה. ‏-הייתה?

‏מה איתה? איפה היא? ‏-היא נפטרה.

‏אני מצטערת. ‏-זה קרה לפני הרבה שנים.

‏שבוע לפני בר המצווה שלי.

‏זו בטח הייתה בר מצווה מאוד עצובה. ‏-קצת.

‏אבל הייתה לי חליפה חדשה ‏למרות שהיינו בתוך השלושים.

‏אמא שלי הייתה חולה כמה חודשים

‏ויום אחד, איזה בוקר היא קראה לי למיטה שלה

‏וביקשה ממני ללבוש את החליפה החדשה

‏שקנו לי לבר מצווה.

‏היא אמרה לי: אני רוצה ‏לראות אותך, בחור בר מצווה שלי.

‏ורק אחרי זה הבנתי

‏שהיא רוצה שאני אוכל ללבוש ‏את החליפה בבר המצווה.

‏הרי לאבל אסור ללבוש בגדים חדשים.

‏גם אמא שלי הלכה לעולמה לא מזמן. ‏-כן.

‏אתה יכול לבוא לאכול פה מתי שתרצה, בלי כסף.

‏תודה, תודה רבה.

‏קיווע?

‏קיווע?

‏קיווע, אתה כאן?

‏אתה כאן, קיווע?

‏הוא לא כאן.

‏[דובצ'ע מיילל]

‏[מכונת תפירה פועלת]

‏אמא?

‏אמא.

‏אנחנו מכירים? ‏-אמא, זה אני.

‏אמ...

‏אני. ‏-אני? מי? איך קוראים לך?

‏אני...

‏אמא, אני.

‏[נאנח]

‏כן, שטיסל? ‏-אה, מה נשמע?

‏אתה בטח בבית, אני מצטער על השעה.

‏לא, לא, אני עדיין בגלריה.

‏אתה יודע, כשיש עבודה אז יש עבודה.

‏[מגחך]

‏הדפסת כבר את ההזמנות?

‏לא, עוד לא. ‏-יופי, יופי.

‏פשוט אני חשבתי על השם לתערוכה. ‏-כן, אני רושם.

‏עקיבא.

‏עקיבא שטיסל.

‏ליבי, הערתי אותך?

‏סליחה, סליחה, בוקר טוב.

‏לא, לא, עוד לא שבע בבוקר.

‏תחזרי לישון.

‏מה?

‏רק רציתי לשמוע את הקול שלך ו...

‏מה? לא, לא, הכול בסדר.

‏הכול יותר מבסדר.

‏תחזרי לישון. כן, בטח, בטח, נדבר אחר כך.

‏אני מקווה שהוא זוכר לבוא.

‏הרחפן הזה בטח שכח מכל הסיפור.

‏יש לך את הטלפון שלו או משהו? ‏-אין לו טלפון.

‏אבל אם הוא אמר שהוא יבוא, הוא יבוא.

‏זה יהיה לטובה, רוחמי. את תראי.

‏או.

‏דאגנו לך.

‏[ביידיש] אני הולכת לכמה דקות.

‏בוא רגע.

‏[דובצ'ע מיילל] ‏-[שולם נבהל]

‏יישר כוח.

‏[מצחקק]

‏יישר כוח.

‏היי.

‏תגיד, אתה רעב?

‏בוא, בוא נראה אם נשארו קצת שניצלים

‏ממה שקיווע הכין לשבת.

‏שניצלים מאוד מיוחדים, מאוד ימצא חן בעיניך.

‏את שומעת, טובי, התקשרו עכשיו מהלהקה.

‏הם רוצים שאני אבוא עכשיו לחזרה. ‏-עכשיו? עשר ורבע כבר.

‏כן, אני יודע. פשוט יש ‏את ההופעה הראשונה בקרוב

‏ומחר במשך כל היום ‏אני הרי צריך להיות בכולל, אז...

‏אם את לא רוצה שאני אלך, אני לא אלך. ‏-מה פתאום, השתגעת? ברור שתלך.

‏תודה, טובי.

‏אני ממש שמחה שאתה סוף סוף עושה את זה...

‏אז אם אני מקטרת קצת אל תיבהל, בסדר? ‏-בסדר.

‏אני אחכה לך, אני אקרא או משהו

‏אז אם אני נרדמת בסלון, ‏כשאתה חוזר תעיר אותי, טוב?

‏ברור, מה השאלה.

‏לילה טוב, טובי.

‏[גורלניק] אני אומר לך, המוזיקה הבאה ‏שנכנסת לציבור החרדי

‏זה הולך להיות מוזיקת רגאיי.

‏זה לא יעזור לאף אחד, זו ה-מוזיקה.

‏אני בכל אופן... ‏-אני לא אוהבת, אני אוהבת משהו קצבי.

‏לא קשור, אתה מכניס מוזיקת רגאיי ‏עם טיפה מקצב חסידי, זה נכנס.

‏[אישה] רק קצבי אבל. בלי קצבי זה לא מעניין.

‏[גורלניק] תשמעי, ‏רגאיי עם טיפה, אתה יודע מה?

‏אפילו עם טיפה אלקטריק.

‏רגאיי אלקטריק זה דבר שנכנס יפה.

‏מישהו הגיע.

‏אה, כהן? בוא, בוא כנס, מה?

‏מה אתה עומד שם כל כך מבויש? ‏בוא, זה חברים וחברות שלנו.

‏הם אוהבים לבוא, ‏לשמוע קצת מוזיקה. בוא, בוא.

‏חבר'ה, תכירו, זה כהן, החבר החדש שלנו.

‏גורלניק אמר שאתה ‏שוואקי לא קטן. באנו להתרשם.

‏איזה שוואקי? שוואקי עוד ילמד אצלו שיעורים.

‏[גבר צוחק]

‏בוא, בוא, בוא תראה להם משהו.

‏[גורלניק] חברים, תעלו על הכלים. ‏-יאללה.

‏מחרוזת "עוד יישמע", בסדר?

‏♪ [מוזיקה קצבית] ♪

‏♪ עוד יישמע בערי יהודה ♪

‏♪ ובחוצות, ובחוצות ירושלים ♪

‏♪ עוד יישמע בערי יהודה ♪

‏♪ ובחוצות, ובחוצות ירושלים ♪

‏♪ קול ששון וקול שמחה ♪

‏♪ קול חתן וקול כלה ♪

‏גם את חולמת לפעמים?

‏אני? כל לילה, ועוד איזה חלומות.

‏באמת? ‏-כן.

‏מה... מה למשל? מה חלמת הלילה?

‏וואו, הלילה זה היה ממש סיוט. ‏-באמת? מה?

‏חלמתי שאני נמצאת עם אבא ואמא שלי

‏באיזו רכבת שנוסעת ממש מהר,

‏אבל היא מיטלטלת מצד לצד,

‏כאילו יש איזו רוח חזקה בחוץ, לא יודעת.

‏ואז אני הולכת לאחד החלונות ומסתכלת החוצה

‏ואני רואה שהרכבת בכלל נוסעת על הים...

‏לא על מסילה אלא על הגלים,

‏וילדים בוכים מרוב פחד, ‏כולם בלחץ וצעקות ובלגן...

‏ואז אבא שלי הולך לרמקול ‏ואומר שהרכבת כבדה מדי

‏ושצריך לזרוק כמה אנשים למים.

‏או-אה.

‏זה לא חלום, זה ממש סרט.

‏עכשיו החלום שסיפרתי לך ‏נשמע לי בכלל לא מפחיד.

‏לא, זה מפחיד לשכוח את השם שלך.

‏זה ממש מפחיד. באמת.

‏ליבי...

‏אני רוצה שתבואי איתי לאיזה מקום. ‏-טוב.

‏מה זה? ‏-בואי תראי.

‏מה, ממתי זה?

‏מהיום.

‏מהיום? ‏-כן.

‏אני לא רוצה לשקר.

‏ליבי, אני לא רוצה לשקר לך.

‏הבטחת לי משהו, קיווע. ‏-לא, לא. זה בדיוק העניין.

‏אני לא רוצה להחביא ממך. ‏הנה, בגלל זה הבאתי אותך היום.

‏ליבי, בבקשה, תקשיבי לי.

‏ליבי.

‏אני לא רוצה לוותר ‏על התערוכה הזאת, את מבינה?

‏אני לא רוצה לוותר על הציור.

‏אבל עליי כן? ‏-לא, מה... ליבי, ממש לא. אני...

‏רק תגיד לי, מראש זה מה שהחלטת?

‏מראש הבטחת והתכוונת להמשיך עם זה?

‏לא, לא, חס ושלום, ליבי.

‏אני באמת חשבתי שאני אעזוב את זה.

‏באמת, בשבילך.

‏אבל אחר כך הבנתי שזאת ‏תהיה טעות אם אני אעשה את זה.

‏את זוכרת שאמרת לי שהכישרון הזה ‏זאת מתנה שאסור לבזבז אותה?

‏אני לא התכוונתי לזה ככה.

‏לא, אבל את צדקת והבנתי את זה עכשיו.

‏ליבי, עוד שבוע התערוכה נפתחת.

‏אני רוצה שתהיי שם איתי, לידי.

‏גם לא צריך לספר לאבא שלך, ‏שלא יעשה מזה בלגן.

‏אני לא מבין, ליבי, אני חשבתי ‏שכל התנאים האלה זה...

‏זה רק בגלל אבא שלך, ‏לא חשבתי שאת...

‏אבל למה שתבקשי ממני דבר כזה?

‏למה? את הרי יודעת ‏יותר טוב מכולם שזה חלק ממני,

‏זה מי שאני, זה בתוך הנפש שלי, עמוק בפנים.

‏אני יודעת. בדיוק בגלל זה.

‏רציתי שיהיה לנו חיים ממש.

‏חיים טובים, חיים של אמון פשוט.

‏רציתי לעמוד איתך מתחת לחופה, קיווע.

‏רציתי לבנות איתך בית, ‏בית יציב, יהודי, ישר.

‏זה מי שאני, ליבי. זה מה שאת אוהבת.

‏את לא באמת רוצה שאני אשתנה, ‏זה הכול הקריזות של אבא שלך.

‏זה לא את.

‏[דלת נסגרת]

‏[צבי אריה משתעל]

‏אתה לא רגיל לעשן, אה? ‏-לא ממש.

‏מדי פעם, אתה יודע, אם מישהו נותן לי.

‏זה מדהים איך שאתה קופי ‏של זיכרמן, ממש כמו שהוא היה.

‏מי, שימי זיכרמן? זה שהיה לפניי? ‏-כן, כן.

‏גם הוא הגיע אברך כזה, לא נגע בסיגריות בכלל

‏ותראה מה איתו היום. ‏-מה איתו היום?

‏אתה לא יודע? ‏-לא.

‏מה, חטף את המחלה? ‏-איזו מחלה?

‏הבן אדם התאהב בעולם הבמה,

‏בכל הבלגן הזה של ההופעות והאירועים

‏ונמאס לו לחזור כל ערב לאשתו עם החלוק האפור

‏והמטפחת העלובה שלה.

‏בהתחלה חתך את הזקן, ‏אחר כך הוריד את הכיפה...

‏עזב את הכול, את אשתו, את הילדים.

‏היום הוא בתל אביב, מחפש את עצמו נעבעך.

‏טיפוס חלש אופי כזה. ‏-אני יודע?

‏אבל אתה שר הרבה יותר טוב ממנו. ‏-אוי, אתה סתם אומר.

‏לא, לא, אני אומר לך, הרבה יותר טוב ממנו.

‏תודה, תודה רבה.

‏זה סיגריות טובות ‏הסיגריות האלה. איזה סוג זה?

‏♪ [שר] ♪

‏הלו, גורלניק?

‏שלום, זה צבי אריה... אריה כהן.

‏כן, כן. [מגחך]

‏תראה, אני חשבתי על זה,

‏אני לא אוכל להמשיך איתכם בתזמורת.

‏לא, לא, לא, זה לא יעזור.

‏נפל עליי איזה משהו אישי ‏ואני לא אוכל להמ...

‏כן, לא, לא, זה סופי.

‏[נאנח]

‏אמא... מה קרה? ‏-כלום.

‏לא קרה כלום, טובי, ברוך השם.

‏כבר מאוחר, בואי למיטה.

‏חלמתי שאתה עושה הופעה ענקית ביד אליהו.

‏יופי, טובי, יופי.

‏בואי.

‏כלב?

‏כלב?

‏דובצ'ע?

‏דובצ'ע?

‏דובצ'ע?

‏דובצ'ע?

‏איזו שאלה.

‏מה השאלה?

‏חנינא?

‏קטן, קטן. הנה.

‏[ליפא] תאכל את העגבנייה.