Original subtitles

Title: Chamboultout Year: 2019 Duration: 01:41:22 Subtitles Source: Yes

‫הכתוביות הובאו, נערכו וסונכרנו ע"י UniHebSubs ‫גרסת Unicode

‫אהבה עיוורת

‫באת לכאן בעניין...? ‫-"המסע הגדול".

‫קראתי אותו. ספר טוב. ‫-תודה.

‫ואני לא חסיד של ברטאן.

‫אלכוהוליסטים בגמילה ‫משעממים אותי.

‫רגע... זה לא הספר שלי.

‫על הבחור מקונקארנו ‫שהפליג במירוץ היאכטות?

‫לא. הספר שלי ‫מספר את הסיפור שלנו.

‫לבעלי הייתה תאונה. ‫-לעזאזל!

‫בלבלתי ביניהם.

‫כן. הספר שלך הגיע.

‫הלו? ‫-איך היה אצל המו"ל?

‫אני אצלו עכשיו. אספר לך אחר-כך.

‫מצטער. אתקשר אלייך מאוחר יותר.

‫חכי... אתמול בלילה היה נפלא.

‫נכון. גם לי.

‫חודש שלם בלעדייך זה יותר מדי.

‫בדיוק חשבתי...

‫אני חייבת לנתק. להתראות.

‫הנה!

‫זה כל-כך מוזר.

‫יש לזה ריח של נייר.

‫זה הראשון שלך? -כן. ‫-עם הספר הראשון זה תמיד ככה.

‫בואי נבדוק...

‫הוא ייצא לאור בספטמבר.

‫ביקשתי משלוח מוקדם ‫לחנות הספרים בביאריץ.

‫הם קבעו לי אירוע החתמה ‫ליום שני הבא.

‫כן, זה רשום לי כאן. 100 עותקים.

‫אני מקווה שיש לך הרבה חברים.

‫טוב... על מה הספר?

‫על הכול.

‫על כל מה שקרה לי ‫בחמש השנים האחרונות.

‫המשפחה, החברים, ‫ההסתגלות מחדש...

‫החיים החדשים, המוזרים שלי.

‫מה קרה לבעלך?

‫הייתה תאונה.

‫זה היה בשבת. ‫היינו במועדון. שיחקנו טניס.

‫משחק נחמד. אתה משחק ‫בעוד משהו? -מצחיק מאוד.

‫נחשו מי ניצח?

‫אתן לכם רמז: אבא!

‫אבא ניצח! ‫כיסחתי אותם.

‫כיסוח רציני עבור החמודים שלי.

‫ואבא ייקח את הטבעת שלי ‫מחנות התכשיטים.

‫אוי, לא. -הבטחת. ‫-אין לי זמן לזה.

‫בסדר. אני חוזר מיד.

‫שתו כמה שתרצו. הכול עליי!

‫מכונית עצרה לפניו.

‫הקסדה עפה, ‫והראש שלו פגע באדמה.

‫הוא שקע בתרדמת. ‫בתרדמת עמוקה.

‫אבא שלכם יהיה בסדר.

‫אפשר לראות אותו? ‫-לא. הוא נח עכשיו.

‫הוא ישן. ‫-כן, הוא ישן!

‫זו הייתה שינה ממושכת. 126 יום.

‫סלחי לי. הלו?

‫אני בבית החולים.

‫החזקתי ביד של פרדריק, והוא הגיב.

‫הוא התעורר.

‫הוא התעורר בזכותי!

‫אני לא מאמין!

‫אל תספר לאף אחד, טוב?

‫לא, חייבים לספר לביאטריס...

‫תפסיק. היא עסוקה מדי.

‫אני אתקשר אליהם.

‫תיכנסי, מותק. ‫-תודה.

‫שבי לידו כמה דקות, ‫גברת מאזורה. נדבר אחר-כך.

‫אהובי...

‫זו אני, אהובי.

‫זו אני.

‫ביא?

‫כן, אהובי.

‫איפה את?

‫אני לא רואה אותך.

‫פרדריק התעורר עיוור ‫ועם פגיעה קוגניטיבית חמורה.

‫הוא לא יודע שהוא חולה.

‫הוא חושב שהוא עדיין עובד בכספים.

‫הוא תקוע בשנת 2013.

‫הוא זוכר כל מה שקרה לפני התאונה ‫אבל אין לו שום זיכרון לטווח קצר.

‫שום דבר לא נרשם לו במוח. ‫הכול נמחק.

‫הילדים אומרים שהוא במצב מכושף. ‫שום דבר לא נרשם!

‫הכול בסדר?

‫זאת נאדיה. בספר, שמה נטאשה.

‫היא הייתה נפלאה. נוכחת מאוד.

‫הודעתי לאמו של פרד.

‫ולבראנז'ר. אחותו.

‫ולכולם.

‫אני צמא.

‫מאותו רגע ואילך, הכול הסתבך.

‫התרדמת הייתה כמעט...

‫אני לא רוצה להיות פה.

‫קלה יותר...

‫אני אוהבת את זאת. הוא יפה בה.

‫הוא היה משעשע כל-כך. ‫הוא עדיין כזה.

‫היא מתאימה לתיק עיתונות. ‫לפני ואחרי.

‫זאת מהקיץ שעבר בביאריץ. ‫אנחנו נוסעים לשם מדי שנה.

‫רואים שהוא נהנה. ‫-הוא אוהב את הרוח.

‫הוא אומר שהיא מעסה לו את המוח.

‫והוא לא איבד את התיאבון!

‫הוא חולה על אוכל. ‫זה הדבר היחיד שמעניין אותו.

‫אפשר להבין את זה.

‫אני מכינה לו אוכל בריא. ‫הוא שונא את זה.

‫אבל פעם בחודש ‫אני לוקחת אותו ל"בורגר קינג".

‫גם אני אוהב לאכול שם. ‫-אבל אני משנה את התפריט.

‫מספיק! אין יותר "וופר"!

‫מה זאת אומרת "אין יותר וופר"? ‫-ה"וופר" אזלו, נכון?

‫אבל יש להם סלטים מעולים. ‫סלטים זה טוב.

‫הם פריכים. ‫-אני רוצה "וופר".

‫זה לא כזה סיפור, אבא. ‫-זה סיפור גדול מאוד!

‫אני מריח "וופר"! ‫-בוא הנה. -אני רוצה "וופר"!

‫אני רוצה "וופר"! רוצה "וופר"!

‫בסדר, פרד. "וופר" אחד.

‫אני רוצה גם צ'יפס. שום דבר אורגני!

‫גם צ'יפס. בואו נצא מפה.

‫נהדר. טעים ושמנוני. ‫-הי, לאט-לאט...

‫איפה הוא? -כאן. ‫-איפה? -הוא כאן. תירגע.

‫זהו. כך יותר טוב.

‫מה המתכון המחורבן הזה?

‫הטעם שלו לא כרגיל. ‫-לא?

‫מה אתה עושה?! ‫תחזיר את ההמבורגר לאדון!

‫אני מצטערת מאוד. ‫-לא קרה כלום.

‫אבא, ראית מה האיש עשה? ‫-כן.

‫אתה תרביץ לו?

‫ברור שלא.

‫אני מצטערת. אקנה לך אחר.

‫לא, זה בסדר. אני צריך לשמור ‫על כושר. -טוב מאוד! ככה צריך!

‫צר לי, לא התכוונתי ל...

‫מצטערת.

‫ז-ה "וופר"!

‫עוררת בי חשק לקרוא אותו.

‫כמה אמכור, לדעתך?

‫בין אפס לשני מיליון. קשה לדעת.

‫החברים שלכם מופיעים בספר. ‫הם יקנו אותו, בהתחלה.

‫הם קראו אותו? -עדיין לא. ‫רק מאנו, החברה הטובה שלי.

‫אני מקווה שהם יזהו את עצמם.

‫נפגוש את בעלך בקרוב?

‫בשמחה. תודה רבה. ‫-להתראות.

‫היי, מותק. ‫-היי, מאנו.

‫איך היה היום אצל המו"ל? ‫-נהדר. אספר לך אחר-כך.

‫נצא מחר לצהריים? -לא ‫יכולה. לילדים יש טניס

‫ואחר-כך אני לוקחת את פרד ‫למחלקה לזכויות הנכים.

‫נשמע מפתה.

‫ראית את ברנרד אמש?

‫כן. מארי-הלן נשארה אצלנו ‫וישנתי אצלו.

‫כל הלילה? ה"יזיז" שלך עלה בדרגה.

‫כן. בקרוב נחגוג שנה.

‫נמאס לי להסתתר כמו איזו נוכלת.

‫אז תפסיקי להסתתר.

‫כן.

‫רק דאוני'ם היום?

‫יש לי אחד עם טרשת נפוצה. ‫-יופי. לא רק דאוני'ם.

‫מר מאזורה, לדאוני'ם יש שמות!

‫היום אנחנו עם פסקל, הוג וסנדרה.

‫סנדרה! יופי. אכין לסנדרה אגרטל.

‫ולכם, ארבעת המופלאים?

‫מר מאזורה, ‫תתנהג יפה! הם לא מופלאים.

‫כלומר... הם רק שלושה.

‫אני אכין לסנדרה אגרטל.

‫תירגעי, סולאנז'. ‫-שמי קורין.

‫אז אכין אגרטל לקורין. ‫-נחמד מאוד, פסקל.

‫היא דלוקה עליך. ‫-כן. אני יודע.

‫מה זה? תן לי קצת. ‫-זה "קינדר פינגווין". -תן לי!

‫קוראים לו "פינגווי".

‫זייפת את החתימה שלי על ‫התעודה שלך? אתה מוכן להסביר?

‫היא אפילו נראית מזויפת. ‫-תפסיקי לצעוק, אמא.

‫אז'ני, אם אצטרך אותך, אתקשר.

‫"אם אצטרך אותך, אתקשר." ‫זה כל-כך שנות ה-80!

‫איפה מצאת את זה? ‫-בתיק שלך.

‫למה לא ביקשת רשות? -כתבת ‫את זה עבור אנשים כדי שיקראו, כן?

‫"המסע הגדול"? ‫אף אחד לא יבין את זה.

‫את מי זה יעניין? ‫-לא עניינך.

‫פרד, תפסיק לשרוק.

‫אוגוסטן, ענה לי. ‫זיוף החתימה שלי לא בא בחשבון.

‫לא בא בחשבון! לא בא בחשבון!

‫מה זה? תני לי קצת!

‫זה "גראציה", אבא. זה לא לאכילה.

‫מעצבן. ‫זה נחמד. נעים.

‫נתתי לו את שני ה"אומקטל" שלו.

‫תודה, מארי-הלן. ערב נעים. ‫-גם לך.

‫לאן את הולכת? ‫-אני יוצאת.

‫אני מכינה ארוחת ערב. ‫למה לא ביקשת רשות?

‫ביקשתי מאבא. הוא הסכים. ‫-בטח. כמה נוח.

‫אני רק קופצת אל פולין וחוזרת.

‫והתאפרת והתייפייפת? ‫את לא תצאי בכל ערב.

‫מה קרה? למה את כזאת מרשעת?

‫פרד, אתה מוכן לעזור לי? נמאס לי. ‫תגיד בבקשה משהו. -אני רעב!

‫לא אכפת לי. אני יוצאת. ‫-את לא יוצאת!

‫קודם את מבקשת רשות, ‫אחר-כך מדברים.

‫את מודיעה לנו מתי ‫את לא חוזרת לישון בבית

‫ומה את עושה ועם מי? ‫כתבת על זה בספר שלך?

‫אין לי מושג על מה את מדברת.

‫אין רוח! הרוח נפסקה!

‫השיער שלך כבר יבש, אבא.

‫אני אוכל אותך!

‫תפסיק, אבא, אני לא ארוחה!

‫מת'יאו, אל תרגיז את אבא ‫ושים קצת מוזיקה. -אין רוח.

‫מת'יאו, המכשיר לא עובד.

‫אין יותר רוח.

‫אתה אוהב את זה.

‫"כמו כדור פינבול

‫"שמתגלגל, מתגלגל

‫"עם כרי ליבי

‫"בכדור, בכדור..."

‫מה קורה? ‫למה זייפת את החתימה שלי?

‫לא היית בבית. ‫אתמול בערב יצאת, וגם בבוקר.

‫זאת לא סיבה לרמות.

‫זה היה אבא. ‫-מה אבא?

‫את לא היית בבית ‫אז ביקשתי מאבא שיחתום.

‫למה לא אמרת למורה ‫שאבא שלך חתם?

‫המורה אמרה: ‫"זה קשקוש של דביל".

‫בוא לעזור לי.

‫"אני חי כמו כדור פינבול

‫"שמתגלגל, מתגלגל..."

‫"אמא של פרד"

‫אמא, זאת סבתא!

‫היי, כריסטיאן. ‫אני יכולה לחזור אלייך? אני ממהרת.

‫כמובן. הכול סודר.

‫הילדים יישארו איתי. ‫-בסדר. כמו שסיכמנו.

‫מתי אתם מגיעים?

‫אין שינוי מאז שסיכמנו אתמול. ‫נגיע בשבת.

‫כריסטיאן, אני ממש ממהרת. ‫אחזור אלייך.

‫בסדר, מותק. מה עם הטרין?

‫הטרין? ‫-טרין הדגים.

‫להכין שלושה או ארבעה?

‫אני לא יודעת... שלושה? ‫-זה יספיק?

‫טוב, תכיני ארבעה.

‫אני לא מבטיחה שזה יהיה דג אנגלר. ‫-מצוין.

‫כריסטיאן, אני נכנסת לחנייה. ‫חייבת לנתק.

‫תגידו לסבתא "להתראות"!

‫שקרנית. -אמא שלכם לא משקרת. ‫היא מארגנת ומסדרת.

‫אמא, הנה בראנז'ר!

‫תגידו לדודתכם "היי". ‫-היי!

‫נשיקה לכולם. הכול טוב?

‫כן. אצלך? ‫-בסדר גמור.

‫מה שלום פרד? ‫-אחיך?

‫קפצי לבקר ותשאלי אותו בעצמך. ‫הוא ישמח.

‫אראה אותו בביאריץ. ‫-כמובן. מה זה עלה בדעתי...

‫אוגוסטן, אל תשכח את המחבט!

‫תן לי נשיקה.

‫להתראות, אמא. ‫-תתנהג יפה!

‫מה נשמע? ‫-טוב.

‫להתראות מחר, נאדיה. ‫עשינו כושר טוב.

‫תודה, חואן. נתראה מחר.

‫עשינו "קרוספיט". אני שפוכה. ‫-אני מתארת לעצמי.

‫זה הכול! ‫אה, טוב שפגשתי אותך.

‫יש לי רעיון פצצה למסיבת ‫יום ההולדת שלך. רוצה רמז?

‫בשנה שעברה, ב"דינה אן בלאן". ‫הוא בביאריץ עכשיו

‫ויש לי את מספר הטלפון הפרטי שלו.

‫ברנרד ביליס!

‫ברנרד ביליס.

‫אני מכירה ברנרד, ‫אבל שם משפחתו לא ביליס.

‫קיטי, אלילת הקלוז-אפ!

‫חשפנית? ‫-לא! קוסם!

‫הוא עובר משולחן לשולחן ‫ועושה טריקים.

‫ואנשים מתחילים לדבר, ‫זה שובר את הקרח בין זרים.

‫זה יום הולדתי. ‫כולנו מכירים אלה את אלה.

‫תחשבי על זה. לדעתי זה רעיון גדול.

‫נדבר על זה. אני צריכה לנסוע ‫לקחת את פרד. -בסדר.

‫נדבר מתי שתרצי, מותק.

‫פרד, תפסיק. ‫-יש שינויים מאז השנה שעברה?

‫לא. המצב ללא שינוי.

‫מה מצבך, מר מאזורה?

‫רע. היא מרעיבה אותי. ‫-סליחה?

‫היא לא מכינה לי אוכל. אני רעב.

‫הוא רעב כל הזמן, אז אני חייבת ל...

‫גברת מאזורה, ‫את מכינה אוכל לבעלך?

‫כמובן. ‫-שקר! רק אוכל אורגני.

‫לא נכון. ‫-כן נכון.

‫רק אורגני. ‫-לא. -כן נכון. -לא.

‫קדימה!

‫קצבת הנכות ‫לא הגיעה כבר חודשיים.

‫לא שלחתם לנו את הטופס הסיעודי.

‫לא? חשבתי ש...

‫זה לא זה? -לא. זהו טופס ‫ביטוח הבריאות המשלים.

‫זה טופס בצבע ירוק.

‫אין לך אותו. ‫בקשי מהם את הטופס וחזרי אליי.

‫אני מריח גבינה. רוצה גבינה! ‫-תפסיק, פרד. -איפה הגבינה?

‫אנחנו צריכים את הטופס ‫כדי לאמת את התיק.

‫אה. זה ריח רע מהפה של הגברת.

‫אל תדבר שטויות. ‫-זה לא ריח של ורדים, זאת גבינה!

‫אני רוצה יין אדום. בורדו,

‫"סנט אמיליון"... ‫-סלחי לנו.

‫אסור לו לשתות.

‫בוא, שב. ‫-"שאטו אנז'לוס" 2005...

‫עם לחם אגוזים. -אין לו פילטר, ‫הוא פולט דיבורים חופשי.

‫ברור שהוא לא באמת חושב ככה.

‫תצטרכי לחזור אחרי הקיץ.

‫אצטרך לחזור? זה מעצבן!

‫אתה המעצבן, פרד! ‫אתה חושב שאני נהנית מזה?

‫אני עושה את זה למענך.

‫אי-אפשר לעשות את זה ברשת? ‫-לא. אנחנו צריכים את המקור.

‫יש לי עוד שאלה. כרטיס הביטוח ‫הלאומי שלנו לא פועל.

‫מה זה? תני לי קצת.

‫מה זה? מה זה?!

‫שקית "מלטזר". ‫-תני לי!

‫ומבטאים את זה "מלטאזר"!

‫עשיתי את זה ברשת. ‫שלחתי את המכתב, חזרתי,

‫הדפסתי אותו ושלחתי שוב, ‫אבל לא קיבלתי תשובה.

‫עשית כל מה שצריך. זה בסדר. ‫-טוב.

‫אז הכול בסדר. תודה.

‫פרד?

‫פרד!

‫מישהו ראה גבר עם משקפי-שמש ‫כהים ומקל הליכה?

‫חכה. אעזור לך.

‫זהירות, יש פה מדרגה.

‫לאן נוסעים? -זה קו 24, הוא נוסע ‫לפסאק. -אני מריח גללי חתולים.

‫ברנרד! ‫-יש חדש?

‫מישהו ראה אותו עולה ‫לאוטובוס ליד המרכז.

‫אשאל את מנהל הרשת.

‫אחזור אלייך מיד. ‫-תודה.

‫בדיוק לפני שהגעתי לתחנה הסופית ‫ירד מהאוטובוס איש עם מקל.

‫תודה.

‫מר מאזורה! ‫-מי אתה?

‫ברנרד. ‫-ברנרד הינו? -לא.

‫ברנרד אחר. ידיד של אשתך.

‫זהירות.

‫מי אתה? ‫-ברנרד.

‫ברנרד מה? ‫-רק ברנרד.

‫רק ברנרד?

‫לאן נוסעים? ‫-אני לוקח אותך הביתה.

‫אהובי, זאת אני. ‫-ביא!

‫אתה בסדר, מותק? ‫-כמובן!

‫אבא! ‫-בעדינות, ילדים.

‫האוכל מוכן. -הגיע הזמן! ‫-קחו את אבא. -אני מת מרעב!

‫היום אוכלים ניוקי! ‫-נהדר.

‫תודה. אתה המושיע שלי. ‫-אני פשוט כזה.

‫נתראה אחרי החופשה?

‫חשבתי על זה. אני רוצה ‫שתבוא לראות אותי בביאריץ.

‫אכיר לך את כולם.

‫את פרד אתה כבר מכיר. ‫-זה לא רעיון טוב.

‫לדעתי זה רעיון מעולה.

‫קדימה, אבא! קדימה!

‫מדהים מה הוא מסוגל לעשות.

‫הוא שוחה! ‫תראי אותו! הוא שוחה!

‫הוא עיוור, לא גידם.

‫כן, אבל ראייה יכולה לעזור.

‫נכון?

‫כמובן.

‫זה מטורף.

‫פרד נהנה בטירוף.

‫בשבילו זו כמעט אורגזמה.

‫אחרי ה"צ'יטוס". ‫-קניתי אריזה משפחתית.

‫באמת? -כן. הפרש המחירים ‫מדהים. -באמת? -כן.

‫לא עשיתי את החשבון, ‫אבל היא זולה ב-37 אחוז.

‫אז כמה עולה יחידה אחת, לואיק?

‫תצחקי, תצחקי. תתפלאי לשמוע.

‫לא, תודה. -אלה ירקות מיובשים. ‫-בבקשה, מותק.

‫אתה רוצה גם ז'קט, ארנו? ‫שלא תחטוף כוויות?

‫שיזוף מוגזם הוא טירוף.

‫למה לכפות ‫את הגוף שלך על כולם?

‫מגיל מסוים ואילך ‫אנחנו מחויבים בצניעות.

‫נחמד. ‫-ממש נחמד.

‫"מספר חסוי"... לא תודה.

‫היית צריך לענות, ארנו. אולי זאת ‫מישהי שיודעת שאתה כאן ו...

‫לא, זה מישהו מפרויקט ‫הדיור החדש שלי.

‫לקחתי עליי את הניהול ‫של 120 דירות.

‫הריכוז הכי גדול ‫של נודניקים בצרפת.

‫לדעתי, זו שמתקשרת ‫היא בחורה ביישנית מאוד.

‫כמובן. בחורות מתות עליי.

‫מה עם הג'ינג'ית מהשנה שעברה? ‫זו שנראתה כמו גזר?

‫היא לא ביקשה את מספר הטלפון ‫שלך? וביום שישי, אצל המו"ל...

‫פקידת הקבלה נעצה בך עיניים.

‫לא, זה מריח לי כמו אחד הדיירים.

‫או כמו בחורה. אתה לוקח סיכון.

‫טוב. אם זה בחור ‫אני לא כאן. אם זו בחורה...

‫כן, הנה הוא.

‫הלו?

‫כן. לא!

‫מר לובייה, אמרתי לך,

‫אני לא שרברב, ‫אני נציג ההנהלה. לא!

‫הנזילה בשירותים שלך ‫לא משותפת לכולם,

‫היא בתחום המגורים ‫הפרטי שלך. נכון מאוד.

‫אני שמח שיכולתי לעזור. יום טוב.

‫נו, הכול טוב? תפסת מישהי?

‫אל תשכח אמצעי הגנה, ארנו.

‫אני נקרע מצחוק. לא רואים עליי, ‫כי אני מחזיק את זה בפנים.

‫מה שמה? ‫-תסתמי, אודיל.

‫זאת "פורשה"? ‫-כן. "קאיין טורבו אס".

‫לקחתי אותה מהעבודה שלי. ‫-מקסימום מהירות?

‫240 קמ"ש.

‫כי אנחנו נוסעים רק 60.

‫את היית דוהרת לבית המטבחיים?

‫למה אני נוסע לשם? ‫היו לי מיליון תירוצים אפשריים.

‫בשנה שעברה ‫באת ולא הייתה שום בעיה.

‫בדיוק. לא הייתה שום בעיה. למה?

‫כי נאדיה לא הייתה שם. היה לה ‫סטודיו פילאטיס עם ההומו ההוא,

‫המאמן במכון. פאבלו.

‫שמו חואן. והוא לא הומו. רחוק מזה. ‫-לא משנה.

‫לעזאזל... הגולש הזה עדיין לוהט.

‫אני הולכת לצלם סלפי עם פרד.

‫פרד, בוא נעשה סלפי. ‫-מה זה?

‫אבא, אנחנו עושים את זה כל הזמן.

‫הידיים שלך קרות!

‫יש לך ישבן מקסים, נאדיה. ‫-קרצייה.

‫תני לו ליהנות. אין סכנה, ‫לא עומד לו כבר חמש שנים.

‫איך את מחזיקה מעמד? ‫-אני מסתדרת.

‫את מוכנה להעביר לי ‫את המגבת שלי?

‫בוא, מותק. ‫-ביא שלי. ניכנס לשחות?

‫כרגע יצאת מהמים.

‫סיפרתי לך? ‫יכולתי להשיג את ברנרד ביליס,

‫מלך הקלוז-אפ, למסיבה. ‫-קלוז-אפ?

‫כן. ‫-רצית להביא חשפן?

‫לא. זה בחור שמסתובב ‫עם מיקרופון ומספר בדיחות.

‫מה הוא אוכל? ‫-עגבנייה. -עגבנייה פריכה?!

‫אל תנשנשו, אני מכינה את תבשיל ‫הכבש-ב-7 שעות שלי.

‫"אפשר לאכול את זה בכפית." ‫אלן דוקאס.

‫תביאי את התבשיל. ‫-לא עכשיו, פרד.

‫ביא שלי... ‫-בוא, פרד, קופצים באנג'י! -יש!

‫אני בא!

‫הוא קופץ באנג'י?! ‫-כמובן.

‫בכל שנה. מהגשר שמעל לנהר.

‫תיזהרו! ואל תשכחו ‫את אירוע ההחתמה. -ברור.

‫ותזכרו: אין שם חנייה.

‫פרד, לפני התאונה שלו, ‫היה האליבי שלי.

‫כשהייתי עם בחורה, ‫הייתי אומר לנאדיה

‫שאני צופה במשחק ‫פריז-סן-ז'רמן יחד עם פרד.

‫וידאת שבאמת יש משחק? ‫-כמו מקצוען.

‫תכננתי הכול סביב משחקי ‫ליגת האלופות: ימי ג' ו-ד'.

‫ואם פריז-סן-ז'רמן הפסידו, ‫היית מפסיק לזיין?

‫לא. אני לא טיפש. ‫הייתי בוחר קבוצה אחרת.

‫"ריאל", "בארסה", ‫"יובנטוס"... לא משנה.

‫הבנת את הבעיה? פרד יודע עליי ‫הכול אבל עכשיו אין לו פילטר.

‫הוא רואה אותי ואומר: ‫"היה משחק טוב? זיינת?"

‫אם זה ייוודע לנאדיה... ‫-בעיה.

‫בגלל זה, מאז התאונה שלו ‫אני נפגש איתו רק ביחידות.

‫אני אוכל איתו צהריים ‫בכל יום חמישי.

‫חמוד מצדך. הוא אוהב את זה. ‫-גם אני. כמובן.

‫אבל אסור לי להיפגש איתו ‫כשנאדיה נוכחת.

‫וכאן... אני מפר את החוק.

‫אני מפר אותו.

‫לא, פרד, זה משמאל.

‫אני אעשה את זה! ‫-אל תדאג, אגיד לך מתי.

‫עכשיו? ‫-לא. אני אגיד לך.

‫איך הבחור? ‫-טיפוס של מנהל זוטר.

‫כזה שמרגיש צורך להוכיח את עצמו.

‫אולי סוכן ביטוח.

‫עם שפם קטן. הוא מושלם. ‫-איזה כיף!

‫בסדר, ז'אן-לוק, בזמנך החופשי!

‫עכשיו! ‫-לא, חכה, אל תקפוץ!

‫למה עשיתם את זה, אידיוטים? ‫-כי אנחנו אידיוטים!

‫תגידי לי מתי.

‫תודה. עכשיו זה טוב.

‫תודה.

‫תודה שבאתם. ‫-נאום!

‫אני יודעת שביאטריס ‫לא אוהבת לנאום לפני קהל...

‫זה לא נכון. ‫-זה כן נכון.

‫אז אני רוצה לומר ‫שאני גאה בה מאוד.

‫ובכולנו.

‫אני גאה שהייתי שותפה ל... ‫להרפתקה הזו.

‫אין מילה אחרת.

‫לכן... לחיינו!

‫זה נפלא עבורה, להוציא לאור ספר. ‫-כן.

‫בייחוד לגבי מישהי ‫שהפסיקה ללמוד מוקדם כל-כך.

‫מה? לא למדתן יחד ‫בביה"ס למשפטים?

‫כן, אבל היא הפסיקה ‫אחרי הבי-איי. אני המשכתי לאם-איי.

‫אני גאה בה מאוד.

‫גם אם יש בזה משהו מגונה. ‫-מגונה?

‫אתה יודע למה אני מתכוונת. ‫-לא. אני לא יודע.

‫כל זה... לחשוף כך את חייה...

‫היא הכוכבת! ‫בעוד שהכול בזכות פרד.

‫והוא אפילו לא יוכל לקרוא אותו.

‫היא לא פרסמה אותו בכתב ברייל. ‫-פרד לא יודע לקרוא ברייל.

‫אתה מבין למה אני מתכוונת. -עדיין ‫לא. אבל אני בטוח שזה יתברר.

‫תודה. אני מקווה שתיהנה. ‫-יום טוב.

‫השני עבור אטיין. ‫אקח אותו איתי לסינגפור.

‫תודה, אודיל.

‫אני שמחה מאוד ‫בשבילך ובשביל פרדריק.

‫אחרי כל מה שעברתם.

‫דברים נוראים כל-כך.

‫זה בסדר.

‫בראנז'ר! לא היית אמורה ‫להביא את פרד?

‫לא יכולתי. ‫אמא כבר תגרור אותו ל...

‫כלומר היא תביא אותו לכאן.

‫מוזר לראות מישהו מחזיק אותו.

‫את ה...? ‫-אלה היו רגעים חזקים מאוד.

‫כשעוררתי אותו מהתרדמת...

‫כשגיליתי שהוא עיוור... ‫-אני מתארת לעצמי!

‫לא יוצאים מזה בלי צלקות. ‫אני כבר לא מי שהייתי.

‫וזה טוב. ‫-איך מרגיש בעלך

‫ביחס לכל זה לאחר חמש שנים? ‫הוא לא כאן?

‫הוא היה צריך לעבוד. ‫הוא בדרך לכאן.

‫כרגע הוא בטח יושב ‫ליד ההגה ומקלל. -ליד ההגה?

‫הוא נוהג?!

‫כן. הוא נוהג.

‫אז זה שיפור כביר!

‫בנהיגה?! ‫-הוא הרי היה עיוור.

‫אוי, לא! אני לא ביאטריס.

‫אני נאדיה, החברה הטובה שלה.

‫סלחי לי. ‫-זה בסדר.

‫קראת אותו? ‫-לא.

‫חייתי אותו.

‫אני יודע שקראת אותו. ‫היא מזכירה אותי?

‫לא קראתי אותו.

‫מה את מקשקשת? ‫את החברה הטובה שלה.

‫ראיתי את הטיוטה הראשונה ‫אבל הבטחתי שלא אדבר.

‫אני מספר לך הכול! דברי!

‫כן, היא מדברת עליך.

‫על המלונות בשעות הצהריים, ‫על הקונדומים שאתה מעדיף...

‫חתיכת מעצבנת! דברי!

‫אכפת לך להסתכל על הכביש?

‫למה היא הייתה ‫צריכה לכתוב ספר על חייה?

‫זה מטורף! היא לא יכלה לכתוב ‫ספר בישול כמו כל אחד אחר?!

‫הכתיבה עזרה לה. ‫-זה היה אנוכי מאוד.

‫כן, זה תיאור די מדויק שלה.

‫פרד פולט דברים בלי חשבון, ביא ‫כותבת ספר... הזוג הזה הוא סיוט!

‫זו תהיה החופשה ‫האיומה ביותר בחיי. והאחרונה.

‫נהדר. הנה באה הסערה. ‫-כולו טפטוף.

‫זה לא טפטוף. זה לא גשם.

‫זה אות משמיים. זה סוף העולם.

‫תודה שבאת, רולאן. ‫הזכרתי אותך בספר.

‫בספר אתה הפרופסור אנטואן.

‫אנטואן? נשמע טוב. ‫תמיד שנאתי את שמי.

‫לא, רולאן זה... ‫בעצם כן, אתה צודק.

‫לא אטריד אותך בזה עכשיו,

‫אבל תוצאות הבדיקות ‫של פרד הגיעו.

‫מחרתיים אני מוזמן ‫לארוחה אצל חמותך,

‫אביא את התיק שלו איתי. ‫-בסדר. תודה.

‫ובראבו. ‫-אני מקווה שתיהנה.

‫מותק, זו אני. -יש מזנון? ‫-תודה, סבתא.

‫דג אנגלר. -אנגלר? ‫-כן. אנגלר.

‫בשביל טרין הדגים. מה המצב?

‫יהיה בסדר. ‫-לעזאזל, "צ'יטוס"!

‫אודיל, תשגיחי על פרד? ‫בין אנשים הוא מרגיש אבוד.

‫שום אלכוהול, והרחיקי אותו מהמזנון. ‫-טוב.

‫מותק, אני משאירה אותך עם אודיל.

‫אתה בא איתי, פרד? ‫-בסדר!

‫אני עיוור, לא חירש. ‫קדימה, הובילי אותי למזנון.

‫מוזר לראות את שמך. ‫-איפה?

‫על עטיפה של ספר. ‫-איזה ספר?

‫הספר של ביאטריס. ‫-היא קנתה ספר?

‫אין פה כלום. בואי נסתלק.

‫אתה מצחיק מאוד.

‫ראית? 22 אירו.

‫180 עמודים.

‫זה כמעט...

‫20 סנט לעמוד.

‫אם סופרים עמודים. ‫-כן, אם סופרים עמודים.

‫נקנה אותו? זה ישמח אותה. ‫אין לנו ברירה.

‫נצפה לכריכה הרכה. ‫-אם בכלל יוציאו אותו ככה.

‫ראית כמה ספרים יש פה? ‫לא להאמין! ספרים בכל פינה.

‫זה מקובל מאוד בחנויות ספרים.

‫כן, אבל בכל-זאת...

‫מי קונה את הדברים האלה? ‫-בדרך-כלל, אנשים שקוראים.

‫פדרר. מצאת את סוד האושר! ‫-לא. אני לא קורא ספרים.

‫רק רגע, ז'-פ.

‫קראת פעם ספר?

‫גם ירחונים נחשבים?

‫אי-אפשר לזהות מיהו מי.

‫מי אתה בספר?

‫היה נחמד אילו היה גם אינדקס.

...180

‫באיזה עמוד אתה?

‫אתה מתכונן לשאול אותי ‫כל חמש דקות?

‫הי, בנות, את זה לא זכרתי!

‫זה אדיר. אדיר!

‫לא אסיים אותו בחיים. ‫-אתה לא חייב. אין מבחן על זה.

‫אבל ביאטריס תיפגע. זה יהיה כמו ‫לסרב לטעום משהו שהיא בישלה,

‫או לא לאהוב תקליטור שהיא שמה. ‫או לא ל... -מספיק. הבנתי.

‫תעברו בבקשה להדממה. תודה.

‫חוץ מזה, אני לא מכיר ‫אף אחד מהאנשים שבספר.

‫מי זה פאביין?

‫מישהו מכיר איזה פאביין? ‫-ז'-פ, היא שינתה את השמות.

‫זה מקובל בספרים אוטוביוגרפיים. ‫זה לא מקורי.

‫אה. בגלל זה לא הבנתי כלום.

‫אבל למה היא עשתה את זה?

‫זה פשוט, ז'-פ. ‫אני, למשל, "נטאשה".

‫"לעולם לא אשכח את ‫נטאשה. תמיד נוכחת, מסורה,

‫"דוהרת לביה"ח ב'פיאט 500' שלה ‫כמו רוח סערה..."

‫רגע, יש לי ספק. ‫איזו מכונית הייתה לי אז,

‫ה"פיאט" או ה"מיני"? ‫-לא יודעת. הייתי בסינגפור.

‫"פיאט", "מיני"... ‫-אולי היא שינתה גם את המכוניות.

‫בכל מקרה, אני הגעתי ‫לביה"ח ראשונה. אני זוכרת היטב.

‫"נטאשה התעקשה ‫להיות הראשונה שתגיע לביה"ח,

‫"הראשונה שידווחו לה מה קורה

‫"והראשונה שתודיע לכולם. ‫כזאת היא. תמיד..."

‫מצאתי אותי. אני יאניק.

‫יאניק-לואיק. היא עשתה חריזה.

‫זה לא מוכיח כלום.

‫נכון. בסדר. אבל זה אני.

‫"יאניק, הדיסקרטי אך תמיד נוכח,

‫"ביטל מיד את כל פגישותיו ‫כדי להשגיח על הילדים."

‫אני זוכר את זה מצוין. אני יאניק.

‫היא דייקה. אני מת על הספר הזה!

‫והסגנון!

‫"הסבל העצים את כוחי שבעתיים.

‫"הרגשתי שאני מסוגלת ‫לעקור הרים."

‫זה יפהפה!

‫נשמע כמו גיום מוסו ‫בפי ילד בן שמונה.

‫אתה מקנא.. ‫-לא. אני אומר את זה בלי טינה.

‫אני שמח מאוד ‫שהספר של ביא יצא לאור

‫אבל חייבים להודות... ‫היא לא בדיוק פלובר.

‫אפשר לבקש קצת שקט? ‫תודה רבה.

‫"הוא ישב...בבית הקפה, בחוץ.

‫"רוב העוברים והשבים ‫לעגו לגבר הקשיש,

‫"והוא לא כעס."

‫אני עושה הפסקה. ‫טניס, ז'-פ?

‫לא אצליח לסיים.

‫בראנז'ר, את יכולה ‫במקרה להשגיח על פרד מחר?

‫אני לא אספיק להתכונן למסיבה. ‫-לא. צר לי.

‫תכננתי לנסוע מחר לבאיון.

‫תכננתי את זה מזמן.

‫עזבי. אמצא פתרון.

‫טוב... הגענו.

‫מאנו, תפסיקי! לעזאזל! ‫תהיי דיסקרטית!

‫בראבו! כמעט, אבא.

‫פבריס? פבריס!

‫לעזאזל.

‫הוא מזהה אפילו ‫את צליל הצמיגים שלי.

‫אני כאן, אני כאן. ‫היי, פרד!

‫היה משחק טוב? זיינת? ‫-הנה זה מתחיל.

‫מתוקה שלי! ‫-הנסיעה הייתה טובה? -כן.

‫הגענו בעיתוי טוב.

‫280 כוח-סוס זה הרבה כוח.

‫עצרנו רק פעמיים. נכון, מאנו?

‫היא אכלה כריך עוף כפול ‫ואני אכלתי סלמון.

‫הייתה מעט מאוד תנועה. ‫רק סביב המחלף.

‫כרגיל. אבל חוץ מזה הכול הלך טוב.

‫רק שלקראת הסוף ירד קצת גשם. ‫-אתה זיינת!

‫לא! הניחי את זה. תני לי.

‫אני זה ש... עושה פה דברים.

‫פבריס! ‫-אני בא!

‫פרד שמח מאוד לראות אותך. ‫-כן.

‫הוא אוהב להיות אתך. ‫זה עושה לו טוב. -כן.

‫שכחתי לספר לך! יכולתי להשיג ‫למסיבה את ברנרד ביליס. -מי זה?

‫אני לא מאמינה! אף אחד מכם ‫לא מתעניין בשום דבר.

‫ברנרד ביליס! הקוסם!

‫לשם מה? ‫-מותק, קוסם עושה קסמים.

‫הוא אמן הקלוז-אפ מספר 1.

‫זה נהדר למסיבות יום הולדת. ‫-אני מבין.

‫אבל מאחר שזה ‫לא היה הרעיון שלה...

‫בוא, ניגש לשתות. ‫-אני רק פורק את התיק שלי ויורד.

‫אתה רוצה לפרוק אותו עכשיו? ‫-כן.

‫מותק, תראה איזו שקיעה יפהפייה. ‫-לא יכול. אני עיוור.

‫מתוק שלי... ‫-כן, אני מערבבת.

‫מעט מי-טוניק...

‫תודה.

‫הוא מוצא חן בעינייך? ‫-כן.

‫אומר לך כשאסיים, ‫אבל בינתיים הוא נראה נפלא.

‫לפרד, חצי-חצי.

‫חכו. הקשיבו!

‫לביאטריס ופרד... ‫בחיי, פרד, היית צמא!

‫השמפניה הזאת איומה. ‫לואיק הביא אותה?

‫אני לא הבאתי כלום. ‫-סבתא הביאה אותה.

‫הגיע הזמן שהזקנה תצא לפנסיה.

‫ארנו, לחיי הפסדך החדש.

‫שיחקת? -מערכה אחת. ‫-הוא הפסיד. -הציוד שלי לא איתי!

‫תירוץ גרוע. ניצחתי את ז'-פ.

‫ניצחת אותי? אתה תמיד הפסדת. ‫-ניצחתי אותך.

‫ניצחת אותי פעם אחת. ‫-אני ניצחתי.

‫שיחקנו יחד 500 פעם וניצחת ‫אותי פעם אחת.

‫אז ניצחתי אותך. ‫-זה היה טורניר נוער. הייתי חולה.

‫יתרון למאזורה! ‫-לא נתת לי לרמות. הקאתי.

‫אתה היית שם, לואיק. ‫הייתה לי שפעת!

‫ניצחתי אותך. ‫-רד מזה, ז'-פ!

‫פעם אחת מתוך 500.

‫ניצחתי אותך.

‫התחלת לדבר באימוג'ים?

‫מה זה? אני רוצה קצת. ‫-בבקשה.

‫מה זה? ‫-אל תאכל יותר מדי, פרד.

‫פיכס. זה אורגני.

‫ואלרי הכינה את תבשיל הכבש ‫ב-7 שעות שלה.

‫"אפשר לאכול את זה בכפית." ‫אלן דוקאס.

‫לא הכנתי אותו.

‫כשאמרתי שאכין, ‫לא חשבתי על היום בערב.

‫התכוונת באופן כללי?

‫אל תדאגו, ‫סבתא הכינה תבשיל עגל.

‫צריך רק לחמם אותו. ‫-פבריס, תעביר את הצ'יפס.

‫פבריס! היה משחק טוב?

‫"פרינגלס"! רוצה קצת, פרד?

‫מה קרה? ‫תני לו ליהנות, הוא בחופשה.

‫אביא עוד. ‫-החטיפים האחרים הם זבל.

‫יש פה כמה. ‫-אלה עם הפפריקה הכי טובים.

‫אלה פפריקה. ‫-לא.

‫תני לי את אלה עם הפפריקה.

‫אני לא מאמינה! ‫-מה קרה?

‫אקריא לך. ביא מדברת פה.

‫"לפני התאונה, ‫בכל יום ראשון אכלנו קרפים.

‫"פרד בישל, ואני הכנתי את הבלילה.

‫"הסוד שלי לעשות אותם קלים יותר:

‫"בירה במקום חלב."

‫אתה קולט? ‫-מה?

‫הסוד "שלה"?! ‫-טוב. אז מה?

‫את הטיפ הזה היא קיבלה ממני!

‫הבירה בבלילת הקרפים ‫היא הסוד שלי, לא שלה!

‫הסוד הוא שלי, ‫אתה יודע את זה טוב מאוד!

‫אולי זה לא כל כך נורא.

‫לא כל כך נורא?

‫אצלך, שום דבר לא "נורא". ‫תודה על התמיכה.

‫"אין בפי מילים ‫לשבח את הצוות הרפואי.

‫"מהאחיות ועד לרופאים, ‫הם מעניקים למטופליהם

‫"כל מה שאפשר ומעודדים אותם..."

‫אתה מוכן לקרוא ‫אבל לא בקול רם?

‫כמו שלמדת בכיתה אל"ף? ‫-זה הרגל.

‫אז תשנה אותו. זה מעצבן.

‫אני שומע אותך.

‫פרד, תפסיק!

‫אז'ני נשארת לישון אצל החבר שלה.

‫היא בת 12. היא צעירה מדי. ‫-היא בת 17, מותק.

‫זה חדש לי. -היא רוצה להתחיל ‫לקחת את הגלולה.

‫בגיל 12? זה גיל צעיר מדי. ‫-הגיע הזמן לישון. -אני לא עייף.

‫אתה כן עייף. ‫-לא! אני יודע מתי אני עייף!

‫אתה עייף. תשכב ותירדם. ‫-לא! -תשכב!

‫זהו. ככה.

‫אל תכבי את האור. ‫-מה זה משנה לך?

‫משעמם לי.

‫תחשוב על כל מה שעשינו היום.

‫זה היה יום נחמד.

‫הלכנו לים.

‫נכנסנו למים לשחות. אתה גלשת.

‫עשינו פיקניק. ‫-זה היה טוב. אני אוהב פיקניקים.

‫לילה טוב, אהובי.

‫ביא שלי...

‫טוב שלקחתי את דגימות הג'ל ‫לאמבטיה מהכנס.

‫מה הפירוש של "מהסס"?

‫"מהסס" פירושו... את יודעת...

‫את יודעת מה הפירוש. ‫-אז תגיד לי.

‫"מהסס" פירושו...

‫מה המשפט? יכולים להיות ‫לזה כמה וכמה פירושים.

‫"נעלמה הנטייה להסס ‫שבה האשימה את עצמה תמיד.

‫"ויולן חשה כאילו צמחו לה כנפיים."

‫מי זו ויולן? ‫-אני. שיבצתי את הכול יחד.

‫זה לא אומר שהחיים שלי ‫משעממים? -כן. גם זה.

‫כן ולא.

‫זהו. כשאתה מהסס, אתה...

‫אתה לא יודע.

‫לא.

‫אבל זה משהו חיובי. ‫יש לך כנפיים וזה.

‫לא, אני לא חושבת שזה משהו חיובי.

‫לעזאזל. הרשת לא נגישה!

‫אין פה קליטה אף פעם.

‫ואל, את לא קצת פרנואידית?

‫ידעתי שזה יגיע. לך קל לדבר, ‫אתה מקבל טיפול פינוקים.

‫מה שנכון, נכון.

‫ביחס אליי היא דייקה לגמרי.

‫זה טוב? מה היא כותבת?

‫היא מזכירה אותנו? אותי?

‫לא. בעצם כן. אתה...

‫אתה התגית בצבע ירוק-פיסטוק. ‫בעמוד 32

‫ובעמוד 58. שמך פאביין.

‫פאביין!

‫מה היא אומרת על פאביין?

‫בגדול, שאתה החבר ‫הכי טוב של פרד

‫ושקשה לך לראות אותו במצב הזה.

‫"התאונה טלטלה ‫גם את חיי חבריו של פרד.

‫"פאביין, שאוהב להשתולל... ‫עם אופנועים,

‫"הפסיק לרכוב על הקטנוע שלו."

‫זה נכון.

‫יש לך פה תפקיד חיובי. הלוואי ‫שיכולתי לומר את זה על עצמי.

‫בוא ניקח משהו אקראי... ‫הנה, קרא את זה.

‫"לגבי נטאשה, מחלתו של פרד ‫הפכה למשימה לאומית."

‫מי זו נטאשה? ‫-אני.

‫השם נטאשה הולם אותך. ‫-תמשיך לקרוא!

‫"מסירותה הייתה מוחלטת.

‫"היא ידעה לפניי ‫מתי פרד משתחרר מבית החולים.

‫"היא התקשרה אל הרופאים.

‫"לא אשכח את תמיכתה ‫הלא-מעורערת, הכמעט-מעיקה."

‫זה נפלא!

‫"תמיכה מעיקה"? ‫מה כל-כך נפלא בזה?

‫אני מעיקה? ‫-מנין לי לדעת?

‫אנחנו חיים יחד 20 שנה ‫ואין לך שמץ של מושג?

‫נכון ש... את יודעת...

‫לפעמים את באמת קצת...

‫את נוכחת מאוד.

‫אבל "מעיקה"?! ‫-תפסיקי.

‫היא אומרת שלעולם לא תשכח ‫את עזרתך. זה מה שקובע.

‫ברור.

‫כל בורדו תצחק עליי. ‫-מה פתאום!

‫אין מה לעשות, ‫הספר כבר יצא לאור.

‫את יכולה לבקש צו-ביניים ‫לאסור על הפצתו,

‫אבל זה עלול לקלקל לנו ‫את סוף השבוע.

‫שכחתי לצחצח שיניים.

‫אני לא אוהב לשכוח, כי אחר-כך...

‫זה מטורף.

‫אני ישן, ז'-פ.

‫אני חי מחדש את אותן התחושות ‫אבל דרך מילים כתובות. -זה ספר.

‫תקשיב לזה. "תמיד העדפנו ‫נסיעה ברכבת על פני טיסות.

‫"תחנת הרכבת של בורדו ‫נמצאת במרכז העיר,

‫"ואילו שדה התעופה ‫מבטיח פקקי תנועה ותסכול."

‫ו...? ‫-זה כל-כך נכון.

‫אנחנו שם יחד איתה!

‫לעזאזל!

‫בחור העלוב הזה ‫אין אפילו מילון אחד!

‫מה את עושה פה?

‫לא הצלחתי להירדם. ‫חיפשתי משהו לקרוא.

‫תקראי את הספר שלי.

‫ואת?

‫לפרד קרתה "תאונה". ‫אני מחליפה את המצעים.

‫את צריכה עזרה? ‫-לא, זה בסדר.

‫תודה. שינה ערבה. ‫-גם לך.

‫כן, בריז'יט, אני בביאריץ.

‫אז קפוץ לבקר!

‫לא, אני עם אשתי. ‫תפסיקי להתקשר אליי כל הזמן.

‫אני לא מתקשרת כל הזמן. ‫-רק 12 פעם בערב אחד.

‫רוצה לבוא לבית ‫המרקחת? -אני לא יכול כרגע.

‫אתה לא רוצה? -ברור שאני רוצה. ‫אעבור מחר ב...

‫מה אתה עושה? ‫-יצאתי להשתין בחוץ.

‫זה מגעיל. יש לך מילון?

‫אצל מי אתה?

‫אצל ביא ופרד. ‫-לא, בטלפון הנייד.

‫אני לא יודע. ‫-תן את הטלפון!

‫לעזאזל, אתה ב"חופשי"! מס' 3-ג'י.

‫אתה יודע מה פירוש "מהסס"? ‫טוב, עזוב. לילה טוב.

‫פבריס, זאת אשתך?

‫מה זה? ‫-"לחם לחברים."

‫"לחם לחברים"? לא. ‫אקח שתי כיכרות קצרות.

‫בסדר. ‫יחד עם הלחמניות המתוקות...

‫סה"כ 9.50 אירו בבקשה.

‫עוד משהו? ‫-את יודעת מה פירוש "מהסס"?

‫"מהסס"? תני לחשוב...

‫זה לא משהו ‫שמורחים על השפתיים?

‫כשקר בחוץ והן סדוקות?

‫לא, זה לא זה. תודה.

‫קווין, אתה יודע מה פירוש...?

‫"מהסס". אבל לא, עזוב.

‫"מהסס" פירושו אדם ‫שלא מסוגל להחליט החלטות.

‫שלא מסוגל להחליט החלטות? ‫-כן. שלא מסוגל לנקוט פעולה.

‫לכל הרוחות!

‫בוקר טוב. ‫-ישנת טוב?

‫לא עצמתי עין. ותודה לז'-פ.

‫הוא נוחר? ‫-לא. הוא קורא. בקול רם.

‫את נראית שפוכה. בבקשה. ‫-לא, אל תזוזי.

‫אני אשב בקצה השולחן.

‫אני לא רוצה ל...

‫להשתלט.

‫להעיק.

‫סיימתי לקרוא את הספר!

‫קראתי את כל העמודים. הוא נהדר.

‫נכון שהוא נפלא?

‫אני התחלתי לקרוא ‫עם מופסאן, פלובר, פרוסט...

‫ז'-פ, תכיר את ביאטריס מאזורה.

‫הוא עשה לי חשק לקרוא יותר. ‫בינתיים אחד.

‫מה זה?

‫כתב היד שלי. ‫-זה השם?

‫אתה עושה את זה בכוונה?

‫כן.

‫אני לא בטוח.

‫על מה הספר?

‫לא קל לתמצת את זה.

‫זה על אדם שרודף אחר גורלו

‫ולא מצליח להגיע אליו. ‫-מותר לקרוא?

‫מדרגה יורדת? ‫-כן. רד.

‫איפה העניבה שלי? ‫-אנחנו בחופשה.

‫בוקר טוב לכולם! ‫-היי!

‫ביא, קראתי את הספר שלך. ‫הוא נהדר.

‫תודה. אני שמחה מאוד לשמוע.

‫ההתחלה פשוט מדהימה!

‫ההתחלה? התאונה? ‫-לא. סליחה.

‫הקנטתי אותך.

‫הנה, מותק. ‫דייסת שיבולת השועל שלך.

‫חכי.

‫אזוז קצת ואפנה לכם מקום.

‫קח את התרופות שלך. ‫-לא. אין להן שום טעם.

‫הן ישפרו את מצבך. -אני לא חולה. ‫והדברים האלה תפלים.

‫הם כמו קש. ‫-אל תתחיל עם זה.

‫זה מגעיל. -תעשי מה שעשיתי ‫עם "פסיק". -"פסיק"?

‫את יודעת. "פסיק".

‫כלב התחש הקטן שלי.

‫"פסיק" תמיד חטף בחילה בנסיעות.

‫הייתי צריכה לתת לו ‫תרופה של כלבים.

‫אז הסתרתי את הכדורים שלו בתוך ‫לחם לבן או במזון הכלבים שלו.

‫אני לא חירש ואני לא כלב! ‫-ברור שלא.

‫זה תפל ומגעיל. ‫-ארנו, תעביר את הריבה.

‫גם זה מגעיל.

‫לחמניות שוקולד, קרואסונים ולחם.

‫לחמניית שוקולד! ‫-רק אחת.

‫הלכת למאפייה? ‫-כן.

‫החלטתי ללכת למאפייה, ונחשי מה?

‫הלכתי למאפייה! מטורף, מה?

‫אגש להכין קפה. ‫-לא, אני אכין.

‫אמרתי שאני ניגשת להכין אבל אני ‫לא יודעת אם אצליח לנקוט פעולה.

‫ואלרי, הכול בסדר? ‫-למה שלא יהיה?

‫השמש זורחת, ‫כולנו פה יחד... הכול טוב.

‫לא נכון. היא משקרת. ‫הקול שלה רועד. היא משקרת.

‫היי. ישנת טוב?

‫לעזאזל! אמתין לארוחת הבוקר.

‫קראתי את כל הספר. ‫שום רמז. נקי לגמרי.

‫אתה בטוח שאתה בסדר? ‫-כן. מאה אחוז.

‫אני צריך ‫רק להירגע ולהיראות נורמלי.

‫מה אתה עושה? ‫-יוצר הסחה.

‫"פבריס, למה אתה ‫לא אוכל ארוחת בוקר?

‫"כי אני מגניב ואני עוזר למאנו."

‫לא מדויק. אלו צלחות מלוכלכות.

‫מצטער. -אתה חייב להירגע. ‫אתה נראה... -אשם?

‫אני יודע. אני מרגיש את זה. ‫אני חייב להירגע...

‫חייב להירגע. ‫אלך לקנות לחם. זה ירגיע אותי.

‫ואלרי כבר קנתה. -באמת? ‫-כן. -לעזאזל...

‫אני צריך ללכת אל הרוקחת. ‫כלומר לבית המרקחת.

‫בריז'יט, הרוקחת מהשנה שעברה, ‫מציקה לי.

‫אני חייב להרגיע אותה. ‫אין לי ברירה. אני לא נהנה מזה.

‫ברור שלא. ‫-אני הולך לבית המרקחת!

‫זהו! אתה באמת נראה מוזר.

‫את חושבת? ‫-כן. מה יש לך?

‫אלרגיה. קדחת השחת.

‫ספחת? ‫-לא. קדחת השחת. זאת אלרגיה.

‫שחת, ספחת!

‫אני צריך אנטי-היסטמין.

‫יש לי. ‫-אני מעדיף את הסוג הגנרי.

‫זה מה שיש לי. ‫-לא...

‫אחזור עוד מעט.

‫הסופשבוע הזה מתחיל טוב!

‫מדיטציה זה שעמום נטו.

‫יש חדשות מברנרד? ‫-ברנרד?

‫אל תזכירי לי אותו. ‫-סליחה.

‫הייתה לי מחשבה... ‫השם ברנרד לא דוחה אותך?

‫אל תהיי מגעילה!

‫בשום קומדיה רומנטית ‫אין דמות בשם ברנרד.

‫"ברנרד וביאנקה".

‫הם עכברי-שדה. ‫-אבל בסוף הם מזדיינים.

‫לא ידעתי. ‫-די, מספיק עם המדיטציה.

‫בואי נשתזף. ‫-קדימה.

‫איפה ברנרד עכשיו?

‫אני לא יודעת, ‫אבל הלוואי שהוא היה כאן.

‫פרד, תפסיק בבקשה!

‫תפסיק. יש פה אנשים שרוצים שקט.

‫ההתזות האלו עולות על העצבים.

‫זה מאוד...

‫לא? ‫-כן. -טוב.

‫מתוק שלי! לאן נעלמת?

‫אתה יכול לתת לי ‫את משקפי השמש שלי? הם בסל.

‫אני מריח בית מרקחת.

‫למה הוא אומר את זה?

‫אתה מתכונן ‫לדבר בפנטומימה כל הזמן?

‫אבא, בוא איתי.

‫קדימה. צעד אחד למעלה...

‫עוד אחד, וישר קדימה. ‫-לאן הולכים?

‫תורך, אבא. ‫-תורי לעשות מה? -לשיר.

‫אה. הבנתי.

‫איזה שיר?

‫"אור היום". מה שאנחנו שרים תמיד.

‫אני לא זוכר. -אבא, ‫אתה יודע אותו בעל פה. קדימה.

‫"את האור שלי..."

‫כן?

‫ז'-פ, אתה בא לשחות?

‫עזוב אותו! הוא יעשה מה שבא לו.

‫זאת פשוט עריצות. ‫יש בריכה, אז כולם חייבים לשחות.

‫איפה אתה? -כאן. ‫-מי זה סטפאן?

‫בספר או במציאות? -כי השניים ‫האלה שונים מאוד זה מזה.

‫כאן כתוב: "פרדריק פרץ בצחוק,

‫"כי סטפאן ‫שוב שכח את הארנק שלו."

‫אני לא יודע.

‫ארנו, אתה סטפאן?

‫לא. אני כנראה ‫לא מופיע בספר. אני לא קיים.

‫אני לא מעניין אף אחד. ‫-בטח שכן. את הדיירים שלך.

‫אז מי זה סטפאן?

‫אולי היא הוסיפה דמויות.

‫היא שיחקה עם המציאות ‫איך שהתחשק לה.

‫נו באמת... ‫זאת פשוט רשת של שקרים.

‫לא, אל תגידי את זה. ‫ההיפך הוא הנכון.

‫אני חושב שהספר הוא...

‫הוא מאוד... הוא מדויק לגמרי.

‫כוונתי לומר ש...

‫את לא יכולה ‫לומר כל מה שעולה לך בראש.

‫הנה. אבחר בקטע אקראי.

‫לא, לא זה... ‫הנה.

‫"תוצאות הבדיקות לא היו טובות.

‫"אפשר שפרדריק ‫לא יתעורר לעולם" וכן הלאה.

‫"בבית החולים אלתרנו פיקניק גדול,

‫"עם מכונה ‫לממכר כריכים וקקאו חם.

‫"30 אנשים בחדר, ‫בלגן שמח ברגע של מצוקה."

‫ו...? -מה זה "אלתרנו פיקניק"? ‫לעזאזל, אני אלתרתי!

‫כן. אולי. ‫-לא. לא "אולי".

‫אתם זוכרים ‫שהפיקניק היה רעיון שלי?

‫אני לא יודעת. הייתי אז בסינגפור.

‫זאת האמת! לא ייאמן! לא ייאמן! ‫את לוקחת את כל הקרדיט לעצמך!

‫נאדיה, אנחנו מכירים אותך. ‫את עושה את המקסימום.

‫אז זה צריך להיות כתוב!

‫כולנו יכולים למצוא ‫טעות איפשהו. אפילו אני.

‫הכריכים במכונה היו מ"לנוטר".

‫הבאתי אותם מהכנס שלי.

‫ראיתי פיקניקים גרועים יותר ‫אבל אני לא מברבר על זה בלי סוף.

‫אתה כן מברבר. ‫-מה שמטריד אותי

‫הוא שהיא חושפת ‫את החיים הפרטיים שלנו

‫לעיני אלפי קוראים.

‫הספר יהיה בחנויות ספרים, ‫בספריות ובבתי ספר.

‫אל תיסחפי.

‫אולי אנחנו לא רוצים ‫שכולם יידעו את הדברים האלה.

‫מה למשל? ‫-הרבה דברים.

‫מה, למשל? -אני, למשל, ‫לא רוצה שכל העולם יידע

‫שבימי רביעי אני עושה רכיבות-מים.

‫זה לא בדיוק סקופ לוויקיליקס.

‫תתקשרו ל"האפינגטון פוסט"!

‫סליחה. הספר הזה עושה לי בחילה.

‫וכל זה, על חשבונו של פרד המסכן. ‫אולי היא בכלל לא ראויה לו.

‫תגידו, כולכם יצאתם מדעתכם?

‫את לא אמרת הרבה, מאנו.

‫את, כמובן, יצאת מזה טוב.

‫"מאנון" ‫היא הדמות הכי פופולרית בספר.

‫מאנו-מאנון. עליתי על זה מיד.

‫ביאטריס כתבה למען עצמה. ‫בשבילה זה היה כמו תראפיה.

‫אז שתלך לפסיכולוג. -ראית ‫איך היא חיה כבר חמש שנים?

‫עם מה היא מתמודדת לבדה? ‫משפחה, עבודה, ופרד יומם ולילה.

‫היית מחזיקה מעמד ‫עם לואיק אילו היה במצב כזה?

‫אני לא כל כך בטוחה. היא חזקה ‫כל-כך. אני לא יודעת מה הייתי עושה

‫אם אטיין היה עיוור... ומטורף.

‫אם הספר עזר לה, זה מצוין!

‫והיא עוד הלכה איתנו בטוב. ‫-בהחלט. הדמויות מדויקות לגמרי.

‫התכנסנו פה כדי לחגוג ‫את ימי ההולדת שלה ושל פרד.

‫התכנסנו כדי לבלות יחד ‫ולשמח אותם.

‫אז בואו נשכח ‫מיומני הקריאה ונעשה להם טוב.

‫מוסכם? ‫-כן!

‫מוסכם? ‫-כן.

‫"את האור שלי...

‫"את האור ש..."

‫אבא, עשה מאמץ. ‫אתה מכיר את השיר.

‫"את ה..."

‫אבא, תשיר, לעזאזל!

‫אני לא יכול. שכחתי אותו. ‫-תתאמץ!

‫קדימה. "את האור ש..."

‫עשה מאמץ! ‫-אני רוצה שתתגאי בי

‫אבל אני פשוט לא מסוגל.

‫זה בסדר, אבא. זה היה נהדר.

‫מאוחר יותר ננסה שוב. -אני רוצה ‫שתתגאי בי. -זה היה מעולה.

‫לא, תפסיק!

‫קח את זה ולך. עזוב אותי בשקט.

‫אני לא רוצה ‫שתאכל את כל התותים.

‫מה את מכינה, מותק?

‫עוגת תותים וגבינה עבור פרד.

‫לא! אל תתחילי לזלול גם את!

‫הזמנתי שולחן ב"לה קוקראצ'ה" ‫להערב! -יופי.

‫אנחנו הולכים, אבל את לא. ‫את הולכת ל"גראנד הוטל":

‫אסור לסרב ‫להזמנה של לקוחה נאמנה.

‫מצטערת, לא הבנתי.

‫ההזמנה על שמי. הכול עליי.

‫אה, כן. הלקוחה שרירית ‫וגברית מאוד ושמה ברנרד.

‫לא נכון! התקשרת אליו?

‫את צריכה לשים קוד בטלפון שלך.

‫אבל מה אעשה עם...? ‫-זה פשוט מאוד.

‫הארוחה שלכם תתמשך, ‫ואני אטפל בפרד.

‫זאת מתנת יום ההולדת שלי ‫בשבילך, יום מראש.

‫את יודעת שבא לי לבכות. ‫-תרגישי חופשית.

‫אני מתה עלייך.

‫כל-כך רציתי ‫שהוא יהיה פה ביום הולדתי...

‫אבל זה כל-כך מוזר. ‫-החיים שלך מוזרים, מותק.

‫זוג שאוכל בשקט גמור ‫נראה חשוד מאוד. -כן?

‫או שזה זוג מבוגר משועמם,

‫או שזה זוג שמאוהב מאוד.

‫מה תשתי? אדום, לבן, רוזה, ‫שמפניה, גספאצ'ו, מרק בשר?

‫תבחר אתה. ‫נמאס לי להחליט תמיד.

‫זה מסעיר אותי. ‫-כן?

‫טוב...

‫"קאזה פרריניה, ‫פאפא פיגוש, 2015."

‫בחירה מצוינת.

‫זה יין מדואורו, ‫אזור בפורטוגל שאני אוהב מאוד.

‫תגיד לי את זה בפורטוגזית.

‫עוד.

‫לא הבנתי אף מילה אבל אני ‫בטוחה שזאת תוכנית נפלאה.

‫תקשיב, פרד. תפסיק בבקשה ‫לדבר על המשחקים שבהם צפינו.

‫כשהלכת להזדיין? ‫-בדיוק.

‫זה שייך לעבר. אל תזכיר את זה.

‫אתה חייב להפסיק עם הבדיחות. ‫זה מלחיץ אותי.

‫אני לא ישן בלילות! ‫-אז תפסיק. -להפסיק מה?

‫להתרוצץ ולזיין. ‫זה מלחיץ מדי. פשוט תפסיק.

‫בסדר. יש רק בעיה אחת. ‫אני לא יכול.

‫אני זקוק לזיונים. זה חלק ממני. ‫זה עניין גופני, אתה מבין?

‫אז תזיין את נאדיה.

‫נאדיה? ‫-אשתך.

‫אהובי...

‫זה מגוחך. הם נשואים כבר 20 שנה.

‫זה כואב!

‫זה ממש כואב. ‫-מצטער.

‫תקשיב למה שהיא כותבת.

‫"בחיים, אין דבר קשה מאשר לדעת ‫אם עשית יותר מדי או פחות מדי.

‫"ויולן מעולם לא שאלה את עצמה ‫את השאלה הזו."

‫אבל אני כן שואלת! -כן. ‫-נכון מאוד.

‫לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל...

‫בוקר טוב.

‫אני צריכה ללכת. ‫-לא...

‫בוא למסיבה שלי הערב. ‫אני רוצה שכולם יפגשו אותך.

‫עדיף שלא. זה מוקדם מדי.

‫גם אתה חלק מחיי.

‫הכול טוב? ‫-הבהלת אותי! את מעשנת?

‫מה את עושה פה? ‫-ואת?

‫יצאתי לטייל. ‫-בנעלי עקב? -כן.

‫עם מי היית בשעה מאוחרת כל-כך? ‫-ואת?

‫זה לא עניינך. ‫-אז זה גם לא עניינך.

‫תמסרי ד"ש לאבא.

‫הי, ז'-פ, לא אמרת לי.

‫קראת את כתב היד שלי?

‫נשארו לי עוד חמישה עמודים. ‫תן לי שעתיים.

‫אתה בסדר?

‫אתה נראה עייף. לא ישנת טוב?

‫היו רעשים כל הלילה.

‫וציוצים.

‫אין לי מושג. אולי אלה היו עכברושים.

‫בבתים ישנים יש עכברושים.

‫52 ועוד 4 הם 56.

‫וזאת מילה משולשת, ‫אז 56 כפול שלוש הם...

‫168. סך הכול 168.

‫אתה משחק "סקראבל"! ‫זה נפלא, פרד!

‫"גמונזלקארטספצ". ‫באיזו שפה אתם משחקים?

‫זה "סקראבל קטלני". אין חוקים.

‫אני צריך לבחור ‫את האותיות הטובות. -פנטסטי!

‫הנה!

‫בחירה טובה, אבא. כולן עיצורים.

‫את רוצה עזרה? ‫-לא תודה, חמודה.

‫אלה נשנושים להערב, למסיבה.

‫כדאי שאפסיק. פרד לא צמחוני.

‫ברור שלא. הוא חי, מתנועע, ‫משחק "סקראבל"!

‫כוונתי לומר שפרד לא אוהב ירקות.

‫אה. מצטערת. ברור שהוא ‫לא אוהב ירקות! כמה טפשי מצדי.

‫אמרנו שלא נדבר על זה, ‫אבל הספר שלך... אני אוהבת אותו!

‫היא חמודה כל-כך.

‫היי.

‫אתן קרובות כל-כך.

‫הייתי מאושרת אילו הייתה לי בת.

‫יש לי רק בנים. ‫הם נהדרים, אבל זה לא אותו הדבר.

‫היי! אלה דגי האנגלר.

‫מהר, למקרר! ‫-חכי, אפנה להם מקום. -תודה.

‫הערב אכין לילדים ארוחת קרפים

‫ואחר-כך נצטרף אליכם ‫לעוגה ולמתנות.

‫כמו שסיכמנו.

‫אה, הכנת עבורו עוגת תותים.

‫את טובה אל בעלך. ‫היה נחמד אתמול בערב?

‫היה נפלא! ‫פרד השתגע על הפלפלים.

‫אל תשכחי, ‫את נפגשת עם רולאן לקפה.

‫כמו שקבענו. הוא רוצה לדבר על ‫תוצאות הבדיקות של פרד. -ברור.

‫היא כל-כך חזקה! ‫תארי לעצמך, הבן שלה במצב כזה

‫והיא מכינה טרין ‫כאילו שום דבר לא קרה.

‫"ברנרד: ליל אמש היה נפלא.

‫"אני בחוף הים. אני חושב עלייך."

‫אז זאת ה"לקוחה" ‫שהיא הייתה פשוט חייבת לפגוש...

‫ועוד ביום ההולדת שלהם. קלאסי.

‫ואם פרד היה רואה את זה? ‫-הוא עיוור.

‫היא יכלה לפחות לשנות את השם.

‫זהו האל"ף-בי"ת של לבגוד בבעלך.

‫כלומר...

‫אז את כן אוהבת כשמשנים שמות.

‫זה יהיה הסוד שלנו. ‫היה לה צורך לפרוק קיטור.

‫הרומן שלהם מחזיק מעמד.

‫נהג האוטובוס תפס מציאה טובה.

‫הוא לא נהג, ‫הוא מנהל תחנה. יש לו 500 עובדים.

‫כן, ביאטריס מסודרת טוב מאוד.

‫היא בוגדת בבעלה ‫בלי חשבון ופרד לא יודע כלום.

‫ואילו ידע, היה שוכח מיד. ‫-אתן איומות.

‫כבר חמש שנים שביאטריס ‫לא הייתה מאושרת כל-כך.

‫הייתן מעדיפות ‫שהיא תהיה אומללה?

‫לא! ‫-ברור שלא!

‫הממצאים של בית החולים מעודדים.

‫פרדריק התחיל ‫להבחין בצורות ובאור.

‫העיוורון שלו פוחת.

‫לדעתכם, יש סיכוי שהוא יראה שוב?

‫בטווח הקצר זה ייתכן מאוד.

‫יש התקדמות גדולה ‫במחקר הרפואי בתחום הזה.

‫מה עם התוצאות הנוירולוגיות?

‫התפקוד הקוגניטיבי... ‫אתם חושבים ש...?

‫שפרדריק יוכל ל...? ‫יש סיכוי לשיפור?

‫אפשר לקחת קצת מים?

‫הכול בסדר? ‫-לא.

‫לא אגיע הערב למסיבה. ‫קלקלתי את הקיבה.

‫אבל לא אחסר לכם.

‫למה את אומרת את זה? ‫-כי קראתי.

‫קראתי בעיקר בין השורות.

‫יש בינינו כאלה ‫שלא דואגים לפרדריק?

‫אני לא מספיק זמינה?

‫מה את יודעת על החיים שלי? ‫את חושבת שזה קל לי?

‫פרדריק הוא אחי! האמת היא שאני ‫לא מסוגלת לראות אותו במצב הזה!

‫בבקשה. פח אשפה של ניירות.

‫זאת את? ‫-כן, זאת אני.

‫אני אוכל עוגת תותים.

‫נכון מאוד. ‫זו הייתה עוגת יום ההולדת שלך.

‫סליחה... זו הייתה עוגת יום הולדת?

‫אני מצטער כל-כך. מצטער.

‫אני עושה ‫רק דברים מטומטמים, מה?

‫אני לא שווה כלום. ‫-זה לא נכון.

‫אתה כאן, אהובי.

‫החיים קשים, את יודעת.

‫כן, אהובי, החיים קשים.

‫כשכל זה ייגמר, ‫ניסע לסופשבוע משגע.

‫הרווחנו את זה ביושר. ‫-כן, אהובי.

‫רק שנינו.

‫זה ישמח אותי מאוד.

‫ידידיי, כמו בכל מסיבה חגיגית,

‫להלן נאום הדוד הזקן. ‫אני רוצה להרים כוס יין, יין עבש

‫כי השנים חולפות ביעף.

‫כבר תשעים וחמש שנים... !?95-

‫כן. 95 השנים של הזוג המיתולוגי.

‫50 שנותיו של פרד, שלא משתנה... ‫-אני בן 44.

‫...ו-45 שנותיה של ביאטריס, ‫שהשתנתה מאוד

‫כי היום היא סופרת מבריקה!

‫תנו לדוד יאניק לסיים!

‫שמי מופיע בספר שלך. במדויק, ‫עליי להוסיף. -כווונתך לסטפאן.

‫לא. אני יאניק.

‫לא, אתה סטפאן. יאניק הוא ז'-פ.

‫את בטוחה? ‫-כן. -היא כתבה את הספר.

‫מצטער. זה לא כל כך הגיוני.

‫יאניק-לואיק התחרז יפה, ‫ואילו יאניק ז'-פ...

‫מתחרז פחות.

‫אז מי זה סטפאן? ‫-אתה!

‫"ליאניק יש לא רק חבטת גב-יד ‫כמו של פדרר,

‫"הוא מתאפיין גם בנדיבות אין-קץ."

‫זה בדיוק אני, בחיי.

‫חבטת גב-יד כמו של פדרר? -הדבר ‫היחיד שמשותף לך ולפדרר הוא

‫שאתם משחקים במכנסי ברמודה!

‫איך מסווגים את זה? ‫-זה לא בדיוק...

‫מה הצבע של סטפאן? ‫-ורוד-פוקסיה.

‫פוקסיה? ‫-סגול.

‫"אני זוכרת את הפעם ‫הראשונה שפרדריק צחק שוב.

‫"סטפאן, שתמיד היה חסכן בכסף,

‫"שכר וילה במחיר מציאה, ‫אבל לא היו בה שירותים."

‫זה לא פרקטי! ‫-הלכנו לחרבן אצל השכן.

‫אני חירבנתי בגן של השכן. ‫-משעשע. לא ידעתי.

‫אני "חסכן בכסף"? כלומר קמצן?

‫מה פתאום. ‫דיברתי על כך שפרד צחק.

‫כן. זה מה שחשוב.

‫זו הייתה הפעם הראשונה ‫שפרד צחק שוב.

‫מצטער. זה ממש לא לעניין.

‫זה לא סוד מדינה ‫שאתה נזהר עם כסף.

‫סלח לי מאוד. נכון, אני נזהר.

‫כן, אני נזהר כשאני נוהג,

‫כשאני חוצה את הכביש ‫וכשאני מצביע בבחירות.

‫ואנחנו גם נזהרים לא לבזבז כסף.

‫הכסף לא ניתך עלינו ‫פתאום משמיים כמו עלייך.

‫איזה כסף? ‫-אחרי התאונה. הפיצויים מהביטוח.

‫תודי על האמת, ‫זו הייתה מתנה מאלוהים. מזל.

‫מזל?! -ואלרי, ‫לא ייתכן שאת מדברת ברצינות.

‫סליחה. אולי אני חסכן בכסף,

‫אבל בשנה שעברה הסעתי את פרד ‫במכונית שלי מבורדו לביאריץ.

‫שילמתי את הדלק, את דמי האגרה,

‫את תחזוקת המכונית... ‫ביקשתי כסף ממישהו?

‫ביקשתי כסף? ‫-אני לא יודעת. הייתי בסינגפור.

‫ביקשתי, ואלרי? ‫-לא אומר אף מילה אחת.

‫אני לא רוצה לקלקל את המסיבה. ‫שום הערות. אני מרוצה.

‫ה"מרוצה" שלך נשמע ממש כן.

‫זה לא זה. ‫בלי להרחיק לכת כמו נאדיה

‫ולומר שהספר ‫הוא רשת של שקרים,

‫כדאי שתיזהר קצת ‫במה שאתה אומר.

‫אני, למשל, לא הססנית.

‫מה פירוש "הססנית"? ‫-תשאל במאפייה.

‫זה די עמום. ‫-"עמום"?

‫גם אתה יכול לשאול במאפייה.

‫יש לי הרגשה ‫שלא קראנו את אותו הספר.

‫קראתם את הקטעים שעוסקים ‫בכם, אבל מה עם היתר?

‫הסיפור של ביאטריס ‫ופרד עניין אתכם בכלל?

‫לך קל, מאנו. ‫את וארנו לא מוזכרים בספר.

‫ב"מקורבים לצמרת" לא נגעו!

‫אני בכלל לא מופיע בספר. ‫-מופיע. אתה פיליפ!

‫פיליפ? ‫-צבע אפרסק.

‫אפרסק? ‫-התגיות הכתומות.

‫נאדיה, את באמת חושבת ‫שהספר שלי הוא רשת של שקרים?

‫אני לא חושבת כלום.

‫ואני לא מסוגלת ‫לבלוע את הבלילה של הקרפים.

‫נאדיה, בבקשה ממך...

‫רק דבר אחד. תמיד עמדתי לצדכם, ‫לצדך ולצד פרד. תמיד.

‫הייתי הראשונה ‫לעזור לכם ולשמח אתכם.

‫והמסקנה? ‫אני מגזימה? אני מעיקה?

‫זה כל מה שנשאר לי מהספר הזה.

‫כשאתם שותים מהבאר, ‫אל תשכחו מי חפר אותה.

‫מה זאת אומרת? ‫-אני לא יודעת. זה מה שנפלט לי.

‫את מסלפת הכול!

‫הספר שלה ‫כתוב בנימה חיובית מאוד.

‫כמובן, מאנו. את יודעת ‫הכול יותר טוב מכולם.

‫עורכת הדין המבריקה ‫לענייני פלילים שתמיד צודקת!

‫מספיק, נאדיה! ‫-כן. תפסיקי.

‫ערב טוב.

‫סליחה. אני... ‫-אני יודעת מי אתה.

‫כנראה הגעתי ברגע לא מתאים.

‫אני הולך. ‫תמסרי לביאטריס שעברתי כאן.

‫לא. תישאר. פרדריק זקוק לה, ו...

‫היא זקוקה לך.

‫אתה החתול! ‫-לא, אתה!

‫נאדיה, אני אף פעם לא...

‫"אף פעם לא"! ברור. ‫את אף פעם לא עושה שום דבר.

‫את מושלמת. ‫אמא קוראז', לבדך נגד כולם.

‫אנחנו, רק פותחות את הפה, ‫ישר אנחנו מפלצות!

‫אבל אנחנו לא הדמויות שלך!

‫טרין פורל, מישהו? ‫-זה דג אנגלר! תזרמי עם התוכנית!

‫את רוצה לעמוד על הבמה ‫ולנצנץ עם ספר? בבקשה!

‫אבל אותנו אל תערבי. ‫חשבת עלינו בכלל?

‫סיפרת המון סיפורים, ‫אבל היית די בררנית.

‫לא סיפרת הכול. ‫רוצה לדבר על אתמול בלילה?

‫כן. רעיון טוב.

‫איך את מחזיקה מעמד?

‫ואלרי ונאדיה, ‫אתן שומעות את עצמכן?!

‫תסתמו ת'פה. ‫אני מתחננת! תסתמו!

‫איפה אבא?

‫פרד?

‫פרד!

‫אבא! ‫-אבא!

‫פרד?

‫נו? ‫-שום דבר.

‫פרד?

‫בראנז'ר, ראית את פרד? ‫-לא.

‫חכי. בואי.

‫מה? ‫-בואי איתי.

‫פרד, זו אני.

‫ביא שלי...

‫מה אתה עושה פה?

‫בלילות סערה, אבא הביא ‫אותנו לכאן להסתכל על הים.

‫אני הולך לפי ציוני הדרך.

‫יפה. אבל אסור לך להסתלק ככה.

‫ביא שלי...

‫בראנז'ר! בראנז'ר...

‫אני רעב.

‫אפשר לנשוף? ‫-אבא, חכה!

‫חכה, אבא! ‫-אפשר לנשוף?

‫אני מתכונן לנשוף. -מי זה? ‫-אין לי מושג. -חכו!

‫לפני שנכבה את הנרות, ‫אני רק רוצה לומר ש...

‫שהעוגה הזאת מגעילה! ‫-אבא עזר להכין אותה.

‫אם פגעתי ברגשותיו ‫של מישהו בספר שלי, אני מצטערת.

‫אני מתנצלת.

‫אני לא סופרת מקצועית. ‫ארנו יכול להעיד.

‫לא אמרתי כלום. הספר שלך נפלא. ‫-ספר נהדר.

‫רק רציתי לומר שבלעדיכם,

‫בלי סבתא...

‫ובלי הילדים,

‫לא הייתי מצליחה לעשות את זה.

‫'אנחנו' לא היינו מצליחים ‫לעשות את זה.

‫וחשבתי שהספר הזה ‫יוכל לעזור גם לאנשים אחרים

‫שעוברים תקופות קשות,

‫כי לפעמים זה היה ממש קשה.

‫טוב... זה יישמע אולי מגושם, אבל...

‫בדבר אחד אני בטוחה: ‫אני אוהבת את כולכם.

‫ואנחנו אוהבים אותך, ביאטריס.

‫גם אנחנו אוהבים אותך.

‫אני מודה לכל אחד ואחד מכם.

‫בלי יוצא מן הכלל.

‫תודה לכם שסבלתם אותי.

‫ותודה לך, אהובי. ‫-ביא שלי.

‫מותר כבר לנשוף? ‫-סליחה, רק רציתי לומר ש...

‫אני מתביישת מאוד במה שאמרתי.

‫אני ממש טמבלית. סלחי לי. ‫-גם אני טמבלית.

‫גם אני טמבלית. ‫אבל תשתדלו להבין.

‫גם אני טמבלית!

‫כולנו טמבליות. ‫אנחנו 'מועדון הטמבליות'.

‫מותר לנשוף? קדימה!

‫המתנות! אבא, קיבלת מתנות!

‫אבא, קיבלת המון מתנות.

‫אין פה חוט. ‫-זה אלחוטי.

‫זה זבל. ‫-זה בלוטות'.

‫אני לא מכיר ‫את המותג הזה. זה זבל.

‫לא תצליח לנחש מה זה. ‫-נכון.

‫רמז: עושים עם זה טרין.

‫נהדר!

‫סלח לי, מי אתה? ‫-אני ברנרד.

‫ברנרד? אה, ברנרד ביליס, החשפן!

‫לא. אני ידיד של ביאטריס. ‫וגם של פרד. -אני מבין.

‫אז לא תהיה חשפנות? ‫-לא. לא הערב.

‫הנה, זה בשבילך. זאת קופסה.

‫אם היא לא תמצא חן בעיניך,

‫אתן לך את כתובת החנות ‫בסינגפור ותוכלי להחליף.

‫גם אני תמיד שומר ‫את ניירות העטיפה. -בוא, אבא.

‫לא. טוב לי פה.

‫לאן הולכים? ‫-בוא.

‫מה זה? אני רוצה קצת. ‫-לא עם האצבעות, זה מגעיל!

‫פבריס, איפה היית? צפית במשחק? ‫-כן. הלכנו להזדיין.

‫אגב, ז'-פ, לא אמרת לי...

‫סיימת לקרוא את כתב היד שלי?

‫כן.

‫הוא לא מצא חן בעיניך. ‫-יש בעיה.

‫הכריכה מתפרקת. הדפים נופלים.

‫בפעם הבאה תשתמש בקלסר יותר ‫גדול. מזל שמיספרת את הדפים.

‫מלבד זה, אהבתי אותו.

‫עכשיו אתה צריך רק למצוא מו"ל.

‫תשאל את ביא.

‫לא רע. ‫-בואו, לאבא יש הפתעה.

‫"את האור שלי...

‫"את ה...

‫"את ה...

‫"את ההזדמנות האחרונה שלי

‫"ואני קורא אלייך:

‫"בואי, עזרי לי.

‫"אבוד בלילה

‫"שמקיף אותי,

‫"אך איך אפשר לחיות

‫"בתוך חור שחור...

‫"עליי לראות..."

‫אני רוצה לשבת מלפנים. ‫בואי נתחלף.

‫רעיון מעולה. ‫-נכון?

‫תפסיק! -נחשי מי זה? ‫-תיזהר, זה מסוכן!

‫אנחנו מאושרים, נכון? ‫-כן. אנחנו מאושרים.

‫"אהבה עיוורת" ‫במאי: אריק לאוון

‫אלכסנדרה לאמי

‫חוזה גרסיה

‫מיכאל יון, אן מאריווין, מישל וויימוז

‫עברית: נורית יהודאי

‫הפקת תרגום: ‫וידאופילם אינטרנשיונל