Original subtitles

‏את בטוחה?

‏יותר מכל דבר.

‏גם אני.

‏אז נלך לספר להם?

‏רגע, אבל יש לי תנאי אחד.

‏מה שאני מציע זה שנשכח מכל מה שהיה.

‏נפתח דף חדש כמו שאומרים.

‏אפשר לבקש דבר כזה?

‏אני אגיד לך ככה, בוא נודה לאלוהים

‏שאני לא צריך להתחתן איתך

‏וגם אתה לא צריך להתחתן איתי.

‏השם ירחם, דווקא נשמע מעניין.

‏אוי, אברוך.

‏מה זה אומר?

‏להפסיק לכתוב,

‏לא בעיתון, לא בחיים, לא בשום מקום.

‏לא, מה פתאום, ליבי, ‏זה ממש לא מה שאני רוצה.

‏רגע,

‏תן לי שנייה לסיים.

‏סליחה, פשוט קשה לי לשמוע את זה, זה…

‏זה לא קשור אליך, ‏באמת שזה לא קשור רק אליך.

‏זה…

‏אני הבנתי פתאום שהחלום הזה של…

‏לכתוב ולהתפרסם,

‏זה חלום ילדותי.

‏להתעסק בעצמך ולחטט בהיסטוריה ובפצעים שלך

‏ולנסות להוציא משם דבש, זה אנוכי.

‏אני לא רוצה שתפסיקי לכתוב.

‏אני טעיתי, ליבי.

‏זאת הייתה טעות.

‏אני רוצה שתכתבי.

‏אני רוצה שתפרחי ושתממשי ‏את הכישרון שאלוהים נתן לך.

‏אני לא חושבת שזה מה שאלוהים רוצה.

‏אני רוצה להקדיש את החיים שלי בשביל לתת,

‏לתת לך,

‏לתת לילדים שלנו,

‏לא בשביל לקבל קצת

‏תהילה ופרסום וטפיחה על האגו.

‏אבל למה זה סותר?

‏זה סותר.

‏זה לא סותר.

‏תאמיני לי שזה לא סותר, ליבי.

‏הנה, תראי אותי,

‏אלוהים נתן לי כישרון לנגן, להלחין,

‏מה אני עושה עם זה?

‏אני עובד את אלוהים עם הכישרון שלי.

‏אני יודעת מה אתה באמת רוצה

‏וזה בדיוק מה שאני רוצה.

‏אני מבקש שלא…

‏לא נדבר על זה עכשיו.

‏בואי נחליט על זה בעתיד, זה לא הזמן עכשיו.

‏לא, יויליש, אני…

‏אני נודרת עכשיו

‏בפה מלא, נדר שריר וקיים,

‏שאני לא אכתוב יותר.

‏אני לא אגע יותר בעט או במקלדת.

‏נו? נו?

‏ברוך השם.

‏בשעה טובה ומוצלחת. מזל טוב!

‏"ענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל…"

‏מזל טוב, ילדה שלי, שיהיה בניין עדי עד.

‏תודה, מאמי, אני בקושי מצליחה לנשום.

‏ר' הרשל, אנחנו צריכים לדבר ‏על הפצ'ה מצ'ה בהזדמנות?

‏ר' נוחעם, אנחנו נעשה את החתונה ‏הכי יפה שאתם יכולים לדמיין,

‏תאמין לי, לילדים שלנו לא יחסר שום דבר,

‏לא בחתונה, לא בחיים, לא בקבר, לא אף פעם.

‏מזל טוב. ‏-ברוך תהיה, בקרוב אצלך.

‏מזל טוב, כלה.

‏ברוכים תהיו.

‏סליחה שאני לא רוקד, ‏אני פשוט בכל זאת בתוך השלושים,

‏אבל לא יכולתי לא לבוא, אז…

‏אתם יודעים מה אמר רבי נחמן? ‏-נו?

‏"וכן לעניין ריקודין אמר,

‏"שגם כשהוא יושב בין העולם, ‏הוא יכול לרקוד ריקוד נפלא מאוד.

‏"ריקוד נפלא מאוד."

‏זה כל כך יפה, זה ממש ספרות.

‏כן…

‏ממש תפסנו אותו שנייה לפני שהוא סוגר, אה?

‏ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם ‏שהכל נהיה בדברו.

‏התינוקת שלנו התארסה, היית מאמינה?

‏וואי, אני זוכרת עוד ‏שבאת לקחת אותנו מבית החולים.

‏עם הפג'ו האדומה שלקחתי מגרוס.

‏וכיסא התינוק היה שבור, ‏הדבקת אותו עם סלוטייפ.

‏כן.

‏לא כל דבר אפשר להדביק עם סלוטייפ, אה?

‏מה אתה מתכוון?

‏לא יודע, משהו לא יושב לי טוב ‏עם היויליש הזה.

‏אל תתחיל עכשיו.

‏היא מאושרת, הוא מאושר, ‏לא צריך להתחיל למצוא בעיות בכוח.

‏צודקת, אולי זה סתם הדמיונות שלי.

‏אבל אני מכיר את ליבי, אני יודע איך שהיא… ‏איך היא נראית כשהיא שמחה.

‏זה לא מה שראיתי אצלה.

‏זה סתם לחץ, שום דבר מיוחד.

‏הם הרי בקושי מכירים עדיין, ‏זה טבעי שהיא תהיה קצת לחוצה.

‏לא, לא, זה לא היה לחץ. זה היה איזה מין…

‏לא יודע, אולי דיכאון.

‏העיניים שלה היו קצת כבויות, את יודעת?

‏אני מקווה שאתה טועה. ‏-גם אני.

‏הרבה טרדות.

‏כן, כן, כן.

‏לא חסר ואל יחסר.

‏שלום, נוחעם,

‏מקווה שהכול בסדר אצלך,

‏הבנתי שמגיע לכם מזל טוב.

‏אני רוצה לדעת איך זה נסגר בסופו של דבר,

‏שידוך חשוב,

‏זכיתם.

‏רוצה לשמוע משהו מעניין? ‏-נו.

‏לאחרונה הבנתי למה אני כל כך אוהב פלאפל.

‏בגלל שזה מזכיר לך את מאה שערים.

‏כן, כמובן, גם, אבל לא רק.

‏זה מזכיר לי קצת את אימא שלי, הבובע שתחייה.

‏והיא לא יודעת את זה?

‏מה פתאום, הם לא יודעים שם כלום.

‏מה שיודעים באנטוורפן יודעים גם במאה שערים.

‏תראי מה זה בני אדם,

‏את הפלאפל אוכלים באנטוורפן, ‏את הגרעפס נותנים במאה שערים.

‏כנסו לכיתה, אני כבר באה.

‏שלום.

‏אני מדברת עם ליבי?

‏כן.

‏מדברת כאן חנה ויינברגר,

‏נפגשנו לפני כמה חודשים ‏אצלי בבית אם את זוכרת.

‏כן, כמובן שאני זוכרת. מה שלומך?

‏ברוך השם.

‏אני צריכה לפגוש אותך, קצת בדחיפות.

‏אני יכולה גם להגיע אלייך, לאן שתגידי לי.

‏אין בעיה, אני אוכל להגיע אלייך יותר מאוחר.

‏את יכולה רק להגיד לי מה קרה?

‏אני יודעת שנפגעת ממני

‏ואני חושבת…

‏אני אגיד לך את האמת, ‏אני חושבת שקצת קינאתי בכתיבה שלך.

‏מה… מה זאת אומרת?

‏שפשוט אני כבר…

‏אני כבר כמה שנים לא מצליחה ‏לכתוב ספר, לא מצליחה לסיים אותו,

‏ואני פשוט תקועה.

‏ופתאום הופיעה בחורה צעירה, מוכשרת

‏מאוד.

‏בכל מקרה, פרח לי מהראש המפגש שלנו

‏וגם הספר שלך ומשהו אצלי מאז

‏פתאום נפתח

‏והתחלתי לכתוב ולכתוב ולכתוב ימים ולילות ו…

‏וסיימתי,

‏סיימתי את הספר, הוא יצא לאור בעברית

‏לפני כמה שבועות

‏ומה שעוד יותר מדהים זה שגם בפלמית.

‏מזל טוב.

‏האמת ששמעתי עליו, שמצליח מאוד.

‏עוד לא קראתי אותו.

‏אני…

‏התארסתי בינתיים.

‏אה.

‏ואו, אני ממש שמחה בשבילך.

‏תודה רבה.

‏אני רוצה גם לאכול את הגפילטע.

‏כן, מה שקרה זה שאני לפני שבוע בערך

‏חיפשתי איזשהו ספר בארון ספרים

‏ונתקלתי בכתב יד שלך

‏ופתחתי אותו.

‏פשוט נהיה לי חושך בעיניים, אני מגלה

‏שכל הסיפור המרכזי של הספר שלי

‏פשוט גנוב

‏מתוך הספר שאת כתבת,

‏בלי ששמתי לב.

‏מה זאת אומרת? איך אפשר לגנוב בלי לשים לב?

‏לא, זה בדיוק העניין, אני לא גנבתי את הספר,

‏אני כתבתי סיפור, כן?

‏והספר שלך כנראה היה לי ‏איפשהו במאחורה של הראש ו…

‏עלה לי רעיון שהלהיב אותי

‏וישבתי במשך חודש שלם ‏ושכתבתי את כל הספר שלי מחדש ו…

‏השבוע אני פתאום מבינה

‏שכל הספר פשוט גנוב ‏מתוך הספר שאת כתבת, הכול.

‏עבר, הווה, עתיד.

‏אוקיי,

‏אני…

‏אני לא יודעת אפילו מה להגיד.

‏תראי, אני יודעת שהדבר הנכון היה ‏לעצור את המכירה,

‏בסדר? פשוט לעצור את הכול, אבל…

‏זה לא אפשרי.

‏הוא… הספר מצליח לא רע,

‏הוא אפילו זכה בפרס "ברנהיים" השבוע, ‏מאוד מאוד חשוב

‏ואני רוצה לתת לך את הפרס הזה.

‏אני חושבת שהוא מגיע לך

‏וזה גם לא מעט כסף ‏ואולי ככה אני יכולה לפצות אותך

‏על העוול שגרמתי לך.

‏הלו?

‏שלום.

‏שלום, הרבנית.

‏סליחה שאנחנו מתקשרים, אנחנו…

‏האמת שהייתה לנו איזו מחשבה ש…

‏יש לנו מישהי להציע לכם.

‏חברה מאוד טובה.

‏אוקיי.

‏קוראים לה מנוחי לדרמן, היא…

‏היא מדהימה, יפהפייה וחכמה ומוכשרת,

‏יש לה לב ענק, היא כל מה שאתם צריכים.

‏אני אגיד לך, לכם, את האמת אני…

‏לא בטוח שזה זמן טוב כל כך בשבילי,

‏כי אני ככה עוד מנסה להבין ‏מה קורה איתי, ו…

‏אוקיי, אז כשתרצו, הכול בסדר.

‏כן, כל טוב לכם, ליבי.

‏רגע, בוראך.

‏כן?

‏אני יכולה להתייעץ איתכם על משהו?

‏כמובן.

‏התקשרה אליי הבוקר חנה ויינברגר, ‏אתם מכירים אותה?

‏כמובן.

‏נפגשתי איתה לפני כמה חודשים,

‏אולי…

‏אולי בעצם עדיף שנדבר פנים אל פנים?

‏אפילו לכמה דקות,

‏זה לא…

‏זה לא בשביל הטלפון.

‏כן, רק יש לי בקשה אחת.

‏אוקיי.

‏אם זה לא מפריע,

‏זה קצת קשה לי עם לשון הרבים הזו, אז…

‏אולי נוותר על זה?

‏בסדר.

‏הכול בסדר.

‏היי.

‏אז מה שאני חושב זה שאת צריכה לדרוש ממנה

‏לצאת לעולם ולספר את האמת,

‏להגיד להוצאה, לקוראים שלה, לכולם,

‏שזה בעצם סיפור שלך.

‏אבל אני לא רוצה לכתוב, בוראך, אני…

‏אני לא אכתוב יותר,

‏נדרתי נדר שאני לא אכתוב יותר מילה אחת.

‏אז אולי נדבר על זה רגע.

‏מה יש לדבר?

‏תראי, אני אוהב את יויליש אהבת נפש,

‏אבל אני לא מצליח להבין

‏איך הוא יכול לבקש ממך ‏לוותר על הכישרון שלך בשבילו.

‏הוא לא ביקש ממני, זה היה רעיון שלי.

‏כן, הרבנית, אבל זה לא רעיון ‏שהגיע אלייך בשאלת חלום.

‏אני יודעת שזה מפריע לו ‏ולכן זה גם מפריע לי.

‏השם נתן לך כישרון כל כך גדול, בשביל מה?

‏שתשבי בבית ולא תעשי כלום?

‏ואם הייתי…

‏לא יודעת, דוגמנית.

‏זה לא אותו דבר.

‏את יודעת שהיו לי הרהורי תשובה ‏כשאני קראתי את הספר שלך?

‏מה… תשובה על מה?

‏תשובה זה לא צריך להיות על משהו.

‏אני קורא את המילים שלך ‏ומרגיש יותר קרוב לאלוהים.

‏איך?

‏זה מה שספרות יכולה לעשות.

‏זה מה שאני מרגיש ‏כשאני קורא את קפקא, הרבנית.

‏אין ליויליש זכות לדרוש ממך דבר כזה

‏ולך אין זכות להסכים לזה.

‏בוקר טוב, מאדאם בומבאך.

‏שלום.

‏מגיע לנו מזל טוב.

‏התקשרתי אליך אתמול, לא חזרת אליי.

‏אוי ויי, שכחתי מזה לגמרי עם כל הבלגן,

‏אני מאוד מצטער, מאדאם בומבאך.

‏אבל לא זה מה שחשוב,

‏העיקר שליבי התארסה.

‏למרות שאת יודעת מה גיליתי הבוקר?

‏שהיא הפסיקה לכתוב בעיתון.

‏אני חושב שזה הארוס שלה.

‏אני אגיד לך את האמת, זה מדאיג אותי. ‏זה מאוד מאוד מדאיג אותי.

‏נראה לך הגיוני שבן אדם אחד יכול להגיד לשני

‏לא להוציא מה שיש לו בלב, מה שבנשמה?

‏את לא חושבת, פנינה?

‏תגיד לי, מה אתה רוצה ממני? ‏אתה יכול להגיד לי פעם אחת ולתמיד?

‏מה… מה את מתכוונת?

‏זה נראה לך משחק כל הדבר הזה?

‏משחק? למה… למה משחק?

‏חס ושלום, למה שתחשבי דבר כזה?

‏הבנתי שאתה בקשר עם הגרושה שלך,

‏שאתם מסתובבים בעיר,

‏אפילו יותר ממסתובבים.

‏באמת, פנינה, מה…

‏לא פגשת את הגרושה שלך ‏אחרי האירוסין של הבת שלך?

‏את הגרושה שלי?

‏היינו באירוסין של ליבי ו…

‏ואני, אחר כך אני ליוויתי אותה לטראם.

‏ליווית אותה?

‏אז תמשיך ללוות אותה.

‏רגע, רגע, רגע, פנינה, פנינה, באמת,

‏זה לא מה שאת חושבת, מה?

‏אני לא מבין, אנחנו היינו נשואים כמה שנים,

‏אנחנו אירסנו את הבת שלנו, ‏הבת היחידה שלנו, מה…

‏כבר אי אפשר להגיד כמה מילים?

‏תענה לי בכן או לא, אתה בקשר עם הגרושה שלך?

‏"קשר", תשמעי…

‏כן או לא?

‏קשר זה דבר יחסי, באמת, פנינה,

‏יש לנו פה ושם על מה לדבר,

‏אני אמרתי לך, ‏אנחנו הולכים לחתן את הבת שלנו.

‏אז לא ביליתם ביחד? לא טיילתם ביחד?

‏טיילנו? "טיילנו"… איזה טיילנו?

‏ליוויתי אותה קצת וקצת טיילנו, ‏כן, אכלנו גם פלאפל,

‏אבל לא… שום דבר לא יותר מזה.

‏מה צריך עוד יותר מזה?

‏אני לא מבין, פנינה, נגיד שטיילנו,

‏מה… מה בדיוק הבעיה עם זה?

‏אתה באמת לא מבין מה הבעיה?

‏מה, מה יש להבין?

‏אתה באת אליי, אתה נכנסת שותף איתי בעסק,

‏אתה נתת לי להרגיש שאתה יכול להיות ‏אבא של הילדים שלי.

‏מה אתה חושב שאני צריכה להבין מזה?

‏באמת שאלה טובה, מה…

‏מה את באמת מבינה מכל זה?

‏שאתה מעוניין בי.

‏מעוניין, באמת מעוניין, אני בהחלט מעוניין,

‏את אישה מעניינת, אז אני מעוניין.

‏מה? עובדה שנכנסתי איתך שותף בעסק,

‏מה, את חושבת שעם כל אחד ‏הייתי נכנס שותף במסעדת קיגלים?

‏תקשיב, תלך מפה ואל תחזור יותר, די.

‏הכול בסדר?

‏כן, ברוך השם. ‏-ברוך השם.

‏אני שמחה שבאת. ‏-גם אני

‏אני חייבת להתייעץ איתך על משהו. ‏-בטח.

‏אבל רגע, מה… מה איתך? איך בישיבה?

‏קצת לא נעים לי מבוראך, ‏אני כל הזמן נעלם לו.

‏בסדר. ‏-כן…

‏אתה כבר לא…

‏כבר לא רווק נעבאך שחי לעצמו, ככה זה חתן.

‏כן, אבל הוא עדיין רווק נעבאך ו…

‏כל פעם שמשהו קשור אלייך, ‏אז הוא עושה לי פרצופים.

‏הוא ימצא מישהי, בעזר השם,

‏אין מה לדאוג. ‏-בעזר השם, בעזר השם.

‏בדיוק חשבתי על מישהי שיכולה להתאים לו.

‏ואי, זו תהיה מצווה גדולה ‏למצוא לו שידוך, בכל זאת…

‏בחור יתום, לא כזה פשוט.

‏רגע, הוא לא סיפר לך?

‏מה הוא לא סיפר לי?

‏שהצעתי לו שידוך.

‏לא.

‏מתי? ‏-היום.

‏היום? דיברת איתו היום?

‏כן. מנוחי, חברה שלי מהסמינר, ‏סיפרתי לך עליה, היא…

‏כבר לא צעירה וגם יש לה שם ‏קצת בעיות במשפחה,

‏אז זה יכול להתאים.

‏אה, אוקיי.

‏מה קרה?

‏לא, כלום.

‏זה לא בסדר שהצעתי לו? ‏-לא, הכול בסדר.

‏מה, יויליש? תגיד לי.

‏קצת מוזר לי שדיברת איתו.

‏אני…

‏אתה יודע שעבדנו ביחד, אני מכירה אותו.

‏את לא חושבת שהיה יותר הגיוני

‏אם תדברי איתי קודם ואני אציע לו את זה?

‏כן, כן, אולי, אני…

‏אני פשוט כל כך התלהבתי מהרעיון

‏שפשוט רציתי לקדם את זה וגם…

‏לא רציתי להפריע לך בלימוד.

‏אני אשמח אם לא תדברי איתו יותר.

‏בסדר.

‏כמובן.

‏אני מתנצלת, יויליש. ‏-הכול בסדר.

‏רצית להתייעץ איתי על משהו, לא?

‏כן.

‏כן, לא…

‏לא חשוב.

‏מה? ‏-זה שטויות.

‏אוקיי.

‏אני רוצה לבקש ממך משהו.

‏מה?

‏בבקשה ממך, אל תדבר יותר עם הכלה שלי,

‏מטוב ועד רע, שום דבר.

‏למה שאני אדבר איתה?

‏היא סיפרה לי שדיברת איתה היום.

‏כן, היא התקשרה אליי, מה יכולתי לעשות?

‏לספר לי אולי?

‏אתה מגזים, יויליש,

‏אתה יודע שאנחנו מכירים,

‏עבדנו ביחד, אין לי שום דבר איתה.

‏ברור שאין לך שום דבר איתה, ‏למה שיהיה לך משהו עם הכלה שלי?

‏סליחה, אני אומר לך שוב, ‏זה היה ממש בלי שום כוונה.

‏היא התקשרה אליי בכלל ‏כדי להגיד לי שהיא מפסיקה לכתוב בעיתון

‏ואז היא הציעה לי את השידוך, וזה הכול.

‏בסדר, אז אני שמח שהדברים ברורים עכשיו.

‏ברורים מאוד.

‏אבל אם אנחנו כבר מדברים, ‏אני חושב שאתה עושה טעות גדולה.

‏מה הפשט?

‏שאתה לא נותן לה לכתוב, אתה חונק אותה.

‏לא ביקשתי ממך עצות,

‏אל תדחוף את האף שלך למקומות צרים.

‏אני אגיד לך להגיד מה אני חושב.

‏אני חושב שהכלה שלך לא כותבת בתור תחביב,

‏היא כותבת כי היא חייבת לכתוב.

‏אם היא לא תכתוב,

‏אם היא תקבור את הכישרון שלה, ‏תהיה לך אישה עצובה. זה הכול.

‏קודם כול, אני לא ביקשתי ממנה לא לכתוב,

‏אז אין לי מושג מאיפה אתה מביא ‏את השטויות האלה,

‏אבל אם אתה כבר כזה חכם גדול,

‏אתה רוצה שאני אגיד לך

‏למה אני שמח שהיא החליטה לא לכתוב יותר?

‏נו.

‏כדי שהיא לא תדבר איתך ‏או עם אנשים כמוך, זה הכול.

‏אני מזכיר לך שאתה זה שהכרת בינינו.

‏הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים שלי.

‏חתיכת שוואנץ.

‏מי זה?

‏משלוח.

‏גברת שטיסל? ‏-כן.

‏משלוח בשבילך, בבקשה.

‏תודה. ‏-תודה.

‏אתה לא בסדר.

‏איך ידעת שזה אני?

‏מי עוד יודע שאני לא יכולה לעמוד ‏בפני עוגת היער השחור

‏ועוד של קליינבלאט?

‏נו, שיהיה לבריאות. לא, זה…

‏סתם, את יודעת, אני…

‏חשבתי עלייך בבוקר, אמרתי לעצמי ‏למה לא לשמח יהודייה יקרה?

‏תודה רבה, אבל לא בשביל זה התקשרתי.

‏אוקיי.

‏חשוב לי שתדע ש…

‏חשבתי הרבה על מה שהיה ‏בפעם האחרונה שנפגשנו ו…

‏אני מקווה שאתה מבין ‏שזו הייתה נפילה של רגע.

‏נו, באמת, מה זה…

‏ברור, יידעס, את לא צריכה אפילו להגיד.

‏חשוב לי שתדע שאני שלמה עם הגירושין,

‏זה לא משהו שאני מתלבטת לגביו.

‏כן, כן, כן, כמובן, גם אני, יידעס, מה…

‏זה לא… גם אני, יידעס.

‏באמת, מה… בסך הכול עוגה, ‏מה את עושה מזה כזה סיפור?

‏חשוב לי שלא תפתח ציפיות.

‏ציפיות? איזה ציפיות, יידעס? ‏את לא מכירה אותי?

‏כן, אבל בכל זאת…

‏תשמעי, אני רוצה שתדעי ‏שיהיה לך ברור שגם אני באותו מצב

‏וגם אני מרגיש אותו דבר.

‏אני מאוד שמח על הגירושין האלה,

‏זה שחרר אותך, זה שחרר אותי,

‏ממש ממש שחרר אותי ו…

‏לא, זה לא אומר שזה לא קשה קצת, כן?

‏אני אגיד לך את האמת, אני מוצף.

‏מה זאת אומרת? ‏-מה? לא, לא חשוב,

‏את יודעת, בכל זאת היינו נשואים ‏איזה שנה-שנתיים, אה?

‏אם לא פחות.

‏כן, כן, כן. בדיוק, בדיוק.

‏קיצר, יידעס, תשמעי, הסיפור הוא כזה,

‏אני אומר לך שאין לך מה לדאוג, ‏בשום צורה אין לך מה לדאוג.

‏יופי, אני שמחה לשמוע.

‏לא, באמת באמת שאין לך שום סיבה, ‏אפילו הכי קטנה לדאוג.

‏בסדר? אני אומר לך, אני כבר במקום אחר,

‏אני בארץ אחרת,

‏ארץ יבשה אפילו.

‏ציה ושממה.

‏מבינה?

‏אוקיי, אז העיקר שהדברים ברורים בינינו.

‏מאוד מאוד ברורים, מאוד מאוד ברורים.

‏יופי, להתראות, נוחעם. בשורות טובות.

‏כן, כמובן, כמובן, כמובן, בשורות טובות,

‏רק בשורות טובות, ישועות, נחמות, ‏בריאות, הכל בקלות, כל הברכות.

‏כל טוב.

‏כל טוב.

‏כן, כן…

‏כן, כן.

‏ליבי?

‏כן.

‏הכול בסדר?

‏כן, כן. ואתה?

‏אני מתקשר כדי לבקש סליחה, אני הגזמתי קצת.

‏אני יודע ש… שהתכוונת למשהו טוב.

‏זה בסדר,

‏אתה גם צודק.

‏אם אתה היית מציע, אולי הוא היה מסכים.

‏אני לא יודע, אני לא בטוח… ‏אני חושב שקשה לו עם האירוסין שלנו.

‏אני גם עשיתי טעות ורבתי איתו עכשיו.

‏מי? על מי אתה מדבר?

‏על בוראך.

‏כעסתי עליו עכשיו ואז הבנתי שזה לא לעניין,

‏שלא צריך בכלל לכעוס עליו, ‏להפך, דווקא לעזור לו.

‏טוב, אני צריך לחזור, אז נדבר אחר כך.

‏טוב, ביי.

‏אין לך מושג כמה שאת עוזרת לי.

‏באמת, אני אשלם לך כמובן ‏את כל ההכנסות של הספר הזה.

‏רגע, את לא…

‏את לא צריכה לשלם לי שום דבר,

‏אני רוצה שהספר הזה ‏יגיע לכמה שיותר אנשים ו…

‏ובלעדייך זה לא יקרה.

‏אז חשוב לי לשלם לך כמו שהבטחתי.

‏לא, ממש לא. אני לא מוכרת לך את הסיפור הזה.

‏זה הסיפור שלי והוא לעולם יישאר שלי,

‏הוא פשוט יתפרסם תחת השם שלך.

‏- זוכת פרס ברנהיים לספרות חנה ויינברגר -

‏שלום, זה כאן בקומה הראשונה.

‏ברוכים הבאים. ‏-שכוייח.

‏תיכנסו, תיכנסו,

‏זה הנכס.

‏תראו, נוף מדהים משני הצדדים,

‏באביב זה מלא בירוק,

‏לא תמצאו סטייל כזה גם בפריז.

‏ועוד לא ראיתם את הגינה בחוץ.

‏סליחה,

‏אנחנו נשמח לראות.

‏בואו נגמור קודם עם חדר השינה ושאר הדירה.

‏תעני, אולי קרה משהו.

‏לא, מה… מה כבר יכול לקרות?

‏תעני, אי אפשר לדעת.

‏קחו את הזמן ברוגע, אני יכול לחכות.

‏כן?

‏שלום, אני מדבר עם ליבי?

‏כן.

‏שלום לך, שמי ראול גרואכר, ‏אני עיתונאי ב-VRT1.

‏אני יכול להפריע לך רגע? ‏-אוקיי.

‏אני מתקשר אלייך כי הגיע אליי מידע

‏שאת בעצם זאת שכתבת ‏את הספר החדש של חנה ויינברגר.

‏האם זה נכון?

‏סליחה, מה?

‏מה זאת אומרת מידע?

‏למה?

‏למה אתה חושב ככה?

‏אני לא חושב, אני יודע,

‏ואנחנו הולכים לפרסם את המידע הזה.

‏אני רק רוצה לקבל את התגובה שלך בבקשה.

‏אני לא יודעת על מה אתה מדבר.

‏אני לא מכירה אותה

‏ואין לי מושג מה זה הספר הזה ‏שאתה מדבר עליו.

‏אני יכול לצטט את המשפט הזה בשמך, בבקשה?

‏לא, אל תצטט בשמי שום דבר.

‏אני לא יודעת מי אתה ‏ואני לא רוצה בכלל לדבר איתך.

‏מצטערת.

‏מה קורה? הכול בסדר?

‏אוקיי, אני הולך להביא את המפתח לחצר. ‏-ישר כוח.

‏מה קורה?

‏הכול בסדר?

‏כן, כן.

‏לא יודעת…

‏שנייה, אני…

‏מה קרה?

‏אני לא יודעת מה לעשות.

‏אני לא סיפרתי לך על זה, כי…

‏אני לא יודעת אפילו למה.

‏מה? על מה?

‏יש איזו סופרת חרדית, ‏חנה ויינברגר, אתה מכיר?

‏לא, לא…

‏לא ממש, אולי אחיות שלי קוראות אותה.

‏היא גנבה את הסיפור שלי.

‏אני שלחתי לה פעם לקרוא משהו שכתבתי

‏והיא עכשיו פרסמה ספר

‏עם אותו סיפור.

‏עם ההסכמה שלך?

‏כן.

‏לא. לא, מה פתאום, זה לא…

‏נו, מה, ספרי.

‏היא בכתה והיא…

‏היא אמרה שזה יעלה לה הרבה כסף

‏ולא יודעת, בסוף פשוט אמרתי לה ‏שהיא יכולה לעשות את זה.

‏ועכשיו מתקשר אליי איזה עיתונאי

‏ואומר שהוא יודע שאני כתבתי את הספר.

‏אני לא יודעת איך הוא גילה,

‏אבל הוא מתכנן לפרסם שאני כתבתי אותו.

‏ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות.

‏רגע,

‏מתי זה היה?

‏לא מזמן.

‏אחרי שהתארסנו?

‏כן.

‏ולא סיפרת לי על זה כלום, לא יכולת…

‏לא שאלת אותי, לא התייעצת איתי.

‏כן, לא יודעת, אני…

‏העדפתי כנראה לא להפריע לך בלימוד.

‏יויליש, אני מצטערת.

‏אני…

‏אתה חייב להבין שכל החיים שלי ‏מקופלים בתוך הספר הזה,

‏אני עבדתי עליו כמה שנים.

‏אני…

‏חושב שאני אלך עכשיו, אני…

‏אני צריך להיות לבד,

‏עם עצמי.

‏רגע, יויליש,

‏רגע, בבקשה ממך, אני…

‏אל תחריב הכול בגלל זה.

‏יויליש.

‏יויליש!

‏אני הבטחתי לך שאני לא אכתוב יותר

‏ואני אקיים את זה,

‏אתה יכול לסמוך עליי. ‏-את לא מבינה, אני…

‏לא אכפת לי שתכתבי.

‏אמרתי לך את זה אינספור פעמים.

‏אכפת לי אבל כן ש…

‏את יודעת מה אכפת לי?

‏עוד לא התחתנו אפילו ‏ואת כבר מסתירה ממני דברים.

‏אתה יודע, יויליש,

‏אימא שלי אמרה לי לא מזמן משהו ‏שממש נכנס לי עמוק,

‏היא אמרה לי שאם…

‏שאם החתן שלי ישקר לי,

‏אפילו אם זה השקר הכי קטן בעולם,

‏שזה הרגע שאני צריכה לקום וללכת.

‏ואני…

‏אני מצטערת, אני לא יודעת למה, אבל…

‏בסוף אני זאת שמשקרת לך.

‏בהצלחה, ליבי.

‏הרב נוחעם שטיסל? ‏-כן.

‏יש לכם פה זימון מבית דין מחזיקי הדת

‏לגבי תביעה שרוצים להוציא עליכם.

‏מה? על מה אתה מדבר?

‏מי התובע?

‏הרשל וורמוט.

‏טאטי?

‏כן.

‏הכול בסדר?

‏כן, כן, הכול בסדר.

‏מה קרה?

‏סתם צרות, עזבי, לא מעניין.

‏איזה צרות? מה קרה, טאטי?

‏חמיך לעתיד, אני מתכוון לשעבר,

‏הוא מחפש נקמה.

‏הוא הלך לבית דין, המציא להם איזה מייסע.

‏אל תדאגי, אנחנו נפריך הכול.

‏אני מצטערת, טאטי.

‏מה את מצטערת?

‏אני צריך להגיד לך תודה, ‏הצלת אותנו מהמשפחה הזאת.

‏השם ישמור אם הייתם מתחתנים,

‏רחוק לא היינו מגיעים.

‏כן.

‏את עצובה?

‏אני בסדר.

‏לאט לאט, לאט לאט.

‏תמיד אפשר להוסיף איזו חצי כפית ‏והכול מסתדר.

‏חצי כפית של מה?

‏של שוקולד.

‏את אוהבת שוקולד, לא?

‏שטויות, הכול יהיה בסדר, ‏הכול יהיה בסדר גמור.