Original subtitles

‏טאטי, תראה.

‏מה זה, מי יכול לקרוא את זה?

‏החתן יואל וורמוט, בן ר' צבי הירש שיחיה,

‏ישיבת דרכי נעם, בלגיה, אנטוורפן

‏עם בת גילו, הכלה,

‏חנה גולובנצ'יץ,

‏בת ר' יוחנן שיחיה, סמינר בנות מלכה,

‏בלגיה, אנטווורפן.

‏הוא התארס.

‏נו,

‏אם האידיוט הזה ויתר עלייך ‏בשביל הבת של גולובנצ'יץ,

‏זה אומר הכול.

‏מי זה גולובנצ'יץ? אתה מכיר אותו?

‏יש לו חנות לתשמישי קדושה שם במרקטור

‏אני חושב שאני מכיר את הבת שלו.

‏בואי נגיד שראיתי בחורות ‏יותר מרשימות בחיים.

‏הכול בסדר, טאטי.

‏בטח שהכול בסדר,

‏זה בדיוק מה שאני אומר, שטערצאלע.

‏אין לך מה להצטער.

‏הוא לא הבאשערטע שלך ‏ועכשיו את יודעת את זה סופית.

‏אני לא יודעת כלום.

‏על מה אתה מדבר? גם לפי הנוסח של הרש"ש, ‏השאלה של התוספות ברורה מאוד.

‏אני חושב שאתה לא איתי.

‏אני לא איתך? תסתכל מה כתוב ‏בתוספות, שחור על גבי לבן.

‏אבל למה אתה כועס?

‏אני לא כועס, אנחנו לומדים.

‏אתה מעדיף שנעשה הפסקה קטנה?

‏לא, לא, לא, מה פתאום הפסקה?

‏מרגיש לי… אני לא יודע, ‏שאתה לא במצב רוח טוב

‏ואולי אתה צריך לנוח קצת.

‏אם הייתי רוצה לנוח ‏לא הייתי מתקשר אליך ללמוד.

‏נכון, נכון, אני מצטער.

‏זה פשוט קצת קשה ככה שזה בטלפון.

‏אוקיי, אוקיי, בוא נוותר על זה,

‏אהיה איתך בקשר כשאחזור לישיבה.

‏לא, מה פתאום, בוראך.

‏אני רוצה ללמוד איתך,

‏אבל אני מרגיש שאתה כועס עליי ‏ואני לא מבין למה.

‏אתה לא מבין למה.

‏לא, ממש לא.

‏אולי בגלל בת הדודה שלך?

‏ליבי?

‏תגיד לי, וורמוט,

‏היא בת דודה מצד אבא שלך ‏או מצד אימא שלך, אה?

‏היא סיפרה לך.

‏מה, מה, בשביל מה שיקרת לי?

‏אתה צודק.

‏אני לא יודע.

‏כנראה חשבתי שלא תרצה להיפגש איתה ‏אם תדע שהיא נפגשה איתי כבר.

‏אז בשביל זה לשקר לחבר הכי טוב שלך?

‏אנחנו חברותא מאז הישיבה קטנה.

‏אתה צודק, אני מצטער.

‏אני הייתי צריך להגיד לך את האמת.

‏ולמה אתה לא רוצה אותה?

‏זה לא אני, בוראך.

‏אתה יודע שזה לא אני.

‏אתה יודע שאתה שברת אותה? ‏שברת בחורה יקרה לרסיסים.

‏למה אתה משקר לכולם? לה, לי,

‏לא יותר פשוט לבוא אליה, ‏להגיד לה את האמת,

‏אתה רוצה אותה, היא רוצה אותך,

‏מה יותר פשוט מזה?

‏היא לא מפסיקה לדבר עליך.

‏כל הפגישה שלנו הייתה עליך,

‏אתם צריכים להתארס וזהו זה.

‏לך תדבר איתה עכשיו.

‏אני לא יודע.

‏בסדר, בוא נעצור עכשיו,

‏אני אלך לנוח קצת,

‏נמשיך מחר בבוקר.

‏מצטער, בוראך,

‏אתה צריך להבין ש…

‏עזוב, עזוב, תשב קצת, תעשה חשבון נפש,

‏משהו לא טוב עובר עליך.

‏בוקר טוב.

‏בוקר טוב.

‏מה… מה שלומך? קמתם כבר מהשבעה?

‏כן, אתמול בבוקר.

‏אז אתה כבר בישיבה.

‏לא, אני עובד בינתיים מהבית.

‏הבנתי מרחלי שעוד לא שלחת את הפרק.

‏אני התעכבתי עם זה קצת, אבל…

‏זה כמעט גמור, אני…

‏זה יגיע אליכם בשעות הקרובות.

‏יופי, אז אני מחכה.

‏כן. ‏-כל טוב.

‏רגע.

‏כן.

‏סליחה, אמרת משהו?

‏רק רציתי לשאול איך אתה אחרי השבוע שהיה.

‏את יודעת, זה מצחיק, ‏כי הרגע הזה שהיה לנו עכשיו,

‏הוא מכיל בתוכו כבר הכול.

‏השיחה שניתקה?

‏כן, כי שמעתי שיש לך משהו לומר לי ‏אבל כבר לא היית על הקו.

‏זה כל כך יפה.

‏עד שאתה מבין כמה אתה צריך את אימא שלך,

‏היא כבר לא שם.

‏אבל אני עדיין פה.

‏תודה רבה, ליבי.

‏להתראות. ‏-להתראות.

‏ראית מה הולך שם?

‏ברוך השם, זה הכול בזכותך שעלית על המתכון.

‏איינשטיין לא היה מצליח.

‏שושנה.

‏את שומעת, פנינה…

‏שומעת, שומעת.

‏רציתי לספר לך ש… לא משהו באמת חשוב,

‏אבל סתם, לעדכן, את יודעת.

‏כן.

‏אני ואשתי, אנחנו היום…

‏סוף סוף בשעה טובה מתגרשים.

‏כן.

‏אה,

‏יופי, שיהיה בהצלחה.

‏שושנה.

‏אז מה, אז…

‏מה את חושבת על זה, זה מעניין, לא?

‏כן, מן הסתם, אם זה מה שאתה מרגיש.

‏בכל זאת, לא כל יום בן אדם מתגרש.

‏או מתאלמן, אני יותר מנוסה בלהתאלמן.

‏שושנה.

‏אני אגיד לך מה, פנינה,

‏לא, זה סתם, את יודעת, ‏פשוט יושב לי בראש ש…

‏את…

‏פשוט הרי אמרת לי הרי

‏שזה קצת יכול להיות קצת בעיה ‏מבחינתך שאני עדיין…

‏עדיין נשוי, מבחינה הלכתית כמובן.

‏למה, נוחעם, אתה עושה את זה בשבילי?

‏לא, לא, לא…

‏בשבילך? נראה לך? מה פתאום.

‏בשבילך? לא, מה שייך?

‏לא, זה כאילו אני אוכל ארוחת בוקר בשבילך.

‏לא, לא, לא, בשום אופן לא, ממש לא.

‏את יודעת, אנחנו שותפים, אז אני משתף.

‏את יודעת.

‏את יודעת מה אומרים, ‏כל שער שנפתח הוא גם שער שנסגר.

‏הפוך.

‏אה, כן, נכון. הפוך.

‏את הבנת אותי העיקר. ‏-כן.

‏שושנה.

‏אני מצטער, ליבי, אני פשוט חייב לדבר איתך.

‏לא יכולת להתקשר?

‏אני צריך לדבר איתך פנים אל פנים, זה חשוב.

‏אתה מאורס.

‏בבקשה, ליבי, זה באמת באמת חשוב.

‏מה קרה?

‏אני צריך לספר לך את האמת.

‏את האמת על מה?

‏למה ירדנו מההצעה.

‏אוקיי, קדימה.

‏אני לא יכול פה ככה ב…

‏אם זה בסדר, אולי אה…

‏אוקיי.

‏נו.

‏זה לא אני שלא רציתי להמשיך.

‏אז מי?

‏אבא שלי.

‏הוא לא הסכים לשידוך הזה בשום אופן.

‏אני חושב שזה קשור לאבא שלך איכשהו, אבל…

‏אבא שלי?

‏למה?

‏אני לא יודע בדיוק, אבל הוא פשוט הודיע לי ‏שאין סיכוי, שהוא לא יגיע לחתונה אם נתחתן.

‏אבל למה?

‏אני באמת לא יודע.

‏אבל את חייבת להבין, ‏אבא שלי בן אדם לא פשוט.

‏כשהוא מחליט משהו, קשה מאוד להזיז אותו מזה.

‏אתה רציני?

‏אם אתה נותן לו להחליט על החיים שלך,

‏אז זה לא הוא, זה אתה.

‏צודקת, אין לי מה להגיד.

‏אני מצטער שהגעתי, אני…

‏רק חשוב לי שתדעי שאני חושב עלייך…

‏אחרי קריאת שמע בלילה,

‏ולפני מודה אני,

‏ובאמצע שמונה-עשרה,

‏וכשאני לומד עם החברותא שלי,

‏וכשאני ישן, אני…

‏את כל הזמן במחשבות שלי.

‏כל טוב, ליבי.

‏הרבנית בומבאך.

‏הו, אדון וורמוט.

‏בשעה טובה ומוצלחת. אני באתי לבדוק ש…

‏ההסדר שהיה לנו עם בעלך, זכרונו לברכה,

‏ממשיך לעבוד, כן?

‏וודאי, וודאי.

‏רק תדבר עם שטיסל, ‏הוא מנהל עכשיו את המסעדה.

‏אה, בסדר, בסדר. מקובל, אין שום בעיה.

‏הרב וורמוט.

‏אדון שטיסל.

‏שושנה.

‏אז אתה עובד פה עכשיו?

‏למען האמת, אני הבעלים.

‏הבעלים? ‏-כן.

‏מה אתה אומר. ‏-כן.

‏אז מה, במה אפשר לעזור?

‏כמו שהבנת,

‏אני קליינט ותיק מאוד של המסעדה הזאת.

‏הכרתי את אהרל'ה עוד כשהוא היה…

‏כשהוא היה גונב לי אוכמניות מהחצר…

‏בוא ניגש לעניין, הרב וורמוט, אני פה באמצע.

‏תן לי דקה, אה?

‏הלקוחות שלי לא יכולים בלי הקיגלע'ך שלכם.

‏אהרל'ה היה שולח לנו לסאונה באופן קבוע

‏שלושה סירי קיגל כל יום.

‏אה, מה אתה אומר. שלושה סירים? ‏-כן, כן,

‏וחוץ משלושה סירים

‏גם כל החתיכות השרופות ‏מהסירים האחרים היו מגיעות אלינו.

‏השרוף של הקיגל.

‏השרוף, כן.

‏הגבירים אצלך בסאונה מבינים עניין.

‏כן, כן, כן.

‏אז אני הייתי שמח להמשיך ‏את ההסדר הזה גם איתכם כמובן.

‏כמובן, כמובן, הרב וורמוט.

‏בשמחה גדולה.

‏הו! ‏-זה כבוד בשבילנו.

‏נהדר, נהדר.

‏רק שיש בעיה קטנה.

‏אתה יודע מה הבעיה, הרב וורמוט?

‏מה הבעיה?

‏הבעיה היא…

‏שיש ביקוש גדול מאוד לקיגלע'ך מאז שפתחנו.

‏אני לא יכול לתת לך אפילו סיר אחד.

‏לא שרוף, לא לא שרוף,

‏שום כלום.

‏אוקיי, אז מחר.

‏לא, לא, לא הבנת אותי.

‏אין לי קיגל למכור לך, לא היום, לא מחר

‏וגם לא בעוד שנה.

‏כל הקיגלע'ך כבר מכורים שלוש שנים קדימה.

‏יפה מאוד.

‏אדון וורמוט,

‏חשוב תמיד לזכור להתפלל ‏על כל מה שאתה צריך.

‏יש מי ששומע.

‏דרעק…

‏לך תחרבן בים.

‏מה זה היה, תגיד לי?

‏היה מה?

‏למה אתה לא רוצה למכור לו?

‏אה, זה?

‏סיפור ארוך, תעזבי.

‏נו, אז תגיד, מה הסיפור?

‏בשורה אחת, וורמוט זה לא בן אדם ‏שאפשר לסמוך עליו.

‏זה הלקוח הכי גדול שלנו.

‏את יודעת מה, אני שם אותו ‏עם כל הכסף שלו

‏ועם הבקבוקים שהוא אוסף, ‏הכול ביחד, את יודעת איפה

‏ואחרי זה אני גם מוריד את המים,

‏עם הכפתור הגדול, ‏לא של החצי מיכל, הבנת אותי?

‏הוא משאיר פה אלפי יורו כל חודש, מה זה?

‏אתה יורה לעצמך ברגל, אתה יורה לעצמך ולי… ‏-אני יורה לך ברגל?

‏כל מה שיש לי אני שם פה, ‏את הכסף שלי, את הזיעה שלי,

‏את הסוכר שלי, את הנשמה,

‏ואת אומרת לי שאני יורה לך ברגל?

‏אבל מה הוא עשה לך?

‏הבן אדם הזה לא מכבד אותי ‏ולא מכבד אותך,

‏אני אגיד לך פחות מזה, ‏הוא לא מכבד גם את עצמו.

‏בן אדם בלי בושה!

‏שושנה!

‏רבנית בומבאך.

‏אדון וורמוט, פעם שלישית יאפצ'עק.

‏בהחלט, בהחלט, ‏פעם שלישית יאפצ'עק, חזק מאוד.

‏אני שמח שהצלחתי לתפוס אותך לפני שאת סוגרת.

‏מה שלומך, גברת בומבאך?

‏ברוך השם. אני ממש מתנצלת ‏על מה שהיה היום, אבל…

‏אתם יודעים, אני ושטיסל, ‏אנחנו שותפים עכשיו ו…

‏הוא זה שמנהל את המסעדה, אבל אני…

‏אני בטוחה שאנחנו נסתדר.

‏בשביל מה הייתם צריכים ‏להכניס שותף, אם אפשר לשאול.

‏צורעס.

‏מה, תזרים?

‏בעיקר אין לי יכולת להתעסק ‏עם כל הבלגן שמסביב.

‏וזה מי שמצאת לך, נוחעם שטיסל?

‏כן, מה הבעיה?

‏מה הבעיה?

‏הבעיה שהבן אדם הזה ‏עם האף שלו, עם הכובע שלו,

‏הולך ועוקץ פה אלמנות ‏אחת אחרי השנייה בלי בושה.

‏מה זאת אומרת?

‏תקשיבי, הרבנית בומבאך,

‏אני גיליתי את זה רק לא מזמן,

‏רגע לפני שסגרתי איתו שידוך

‏אני שומע מאימא שלי שהוא הגיע אליה…

‏שבוע אחרי השבעה של אבא

‏ומספר לה איזה מייסע שלם

‏שאבא שלי הזמין אצלו שרשרת יקרה

‏ולא הספיק לשלם עליה.

‏נו, אני באותו רגע

‏אני הורדתי את השידוך, בלי לחשוב פעמיים

‏בנאדם כזה צריך ללמוד לקח.

‏בשעה טובה ומוצלחת, ‏עד כמה שאפשר לקרוא לזה ככה.

‏מי היה מאמין שזה יהיה כל כך פשוט.

‏אני אגיד לך מי, הבנקאי שלך ‏כשהוא ישמע כמה אני משלם לך.

‏לפחות זה השתלם, נוחעם.

‏למרות שתכלס יכולת לשלוח ‏מישהו אחר עם עיניים יפות.

‏טוב, נגמור עם הליקוקים ונעבור לחתימות?

‏מבחינתי, מבחינתי זה מצוין.

‏כן, כן, גם מבחינתי.

‏אולי אני בכל זאת אקח לי ‏כמה דקות להרהר בזה.

‏אני צוחק.

‏הבעל יחזיק עכשיו את הגט ‏ויאמר את הנוסח שכתוב כאן לאשתו.

‏חשוב שזה יהיה בלשון הקודש. ‏הגברת מבינה לשון הקודש?

‏מבינה, בהחלט.

‏נו, מכובד.

‏הרי זה גטך

‏והתקבלי גטך זה

‏והרי את מגורשת בו ממני

‏מעכשיו.

‏והרי

‏את מותרת

‏לכל אדם.

‏את יודעת במה נזכרתי כשהיינו שם בפנים?

‏ספר לי.

‏היום י"ג בחשוון,

‏לפני שנה בדיוק היינו בווילאר ‏לכבוד היום נישואין שלנו.

‏עשינו סקי.

‏ומצאנו את החתולה ההיא.

‏וזוכרת איך היא לא רצתה לעזוב לך את השמלה?

‏לבשת אז את השמלה הסגולה שקניתי לך בלונדון.

‏זה נראה כל כך רחוק.

‏או-הו… "רחוק מישועתי, דברי שאגתי".

‏ומה הלקח?

‏מה?

‏החיים הם עוגת טורט.

‏"השיחה מועברת לתא הקולי.

‏"בהישמע הצליל נא להקליט את ההודעה."

‏טאטי,

‏סיימתם כבר?

‏איפה אתה?

‏אני צריכה לדבר איתך.

‏תתקשר אליי.

‏שלום.

‏אני פנינה, את בטח ליבי.

‏כן. ‏-כן, לא יצא לנו לדבר,

‏אני עובדת עם אבא שלך קצת לאחרונה.

‏כן, את מהמסעדה. ‏-כן, כן, בדיוק.

‏אני חייבת אותו ממש דחוף, הוא נמצא?

‏האמת שלא.

‏מתי דיברת איתו פעם אחרונה?

‏מה, קרה משהו?

‏לא, לא, רק רציתי לדעת שהכול בסדר איתו.

‏למה שלא יהיה בסדר?

‏התקשרתי אליו מלא פעמים והוא לא היה זמין,

‏אז חשבתי שאולי קרה לו משהו.

‏למה שיקרה לו משהו?

‏לא… לא יודעת. לא משנה, הכול…

‏מה קרה? תגידי לי. ‏-לא, לא.

‏לא קרה כלום, הכול בסדר.

‏תגידי לי מה קרה.

‏לא, לא קרה שום דבר, באמת, הכול בסדר.

‏בבקשה תגידי לי מה קרה.

‏סיפרו לי שיש איזה…

‏חשדות באיזה עניין.

‏באיזה עניין?

‏ענייני ממונות.

‏עקיצות, "מאנקי ביזנס" מה שנקרא.

‏זהו.

‏וזה שסיפר לי, הוא רוצה להפיץ את זה

‏ואני… אני רבתי איתו.

‏אני רוצה לדעת אם זה נכון, לבדוק את זה

‏ואבא שלך לא עונה לי, אז…

‏דאגתי לו.

‏רגע, את…

‏את חושבת שהוא עשה לעצמו משהו?

‏הוא לא עשה לעצמו כלום.

‏הוא בטח עסוק.

‏הכול בסדר.

‏אני אגיד לו שחיפשת אותו.

‏אוקיי, תודה.

‏או-אה.

‏שמת חריף?

‏גם בחריף את כבר לא סומכת עליי?

‏ברוך אתה ה'…

‏…נהיה בדברו. ‏-אמן.

‏אתה יכול לענות.

‏לא, זה בסדר, זה לא חשוב.

‏מי זאת פנינה?

‏פנינה בומבאך.

‏אה, היא התאלמנה.

‏סיפרת לי, לא? ‏-כן, כן.

‏בסדר, לא התכוונתי לכלום.

‏אין כלום, אנחנו בסך הכול עובדים ביחד,

‏נכנסתי איתה שותף במסעדה.

‏או-אה. ‏-כן.

‏ואיך הולך? ‏-לא רע, לא רע.

‏היה קצת קשה לדחוף את זה, אבל…

‏פתחנו סוף סוף בשעה טובה והיה מלא.

‏איזה יופי. ‏-כן.

‏יש לנו קצת בעיה עם עכברים, ‏אבל את יודעת, נתמודד עם זה.

‏מה?

‏סתם, כלום.

‏מה?

‏לא, זה סתם, נזכרתי במה שסיפרת לי ‏בפעם הראשונה שבאנו לפה.

‏מה?

‏אתה לא זוכר?

‏איך? אני לא יודע על מה את מדברת. ‏איך אני יכול לדעת אם אני זוכר או לא.

‏סיפרת לי…

‏מה? ‏-שבפעם הראשונה שהגעת לווילרייק.

‏כן.

‏חברי החדר שלך לא יכלו לסבול ‏את הריח של הגרביים שלך.

‏ובלילה היו מוציאים את הנעליים שלך החוצה.

‏כן, זה נכון, זה נכון.

‏תשמעי, הזיכרון שלך…

‏לא הגעתי לעיקר. ‏-נו.

‏יום אחד אתה קם בבוקר ואתה רואה…

‏חולדה,

‏כזה גודל,

‏אוכלת את הגרביים שלך.

‏זה נכון! זה נכון, זה נכון.

‏היית צריכה לראות ‏איך היא אכלה אותן, כאילו זה קנישעס.

‏את שומעת.

‏יש שלושה דברים ‏שבעל ואישה צריכים לעשות יחד,

‏להקים בית ביחד, להתגרש ביחד

‏ואז לאכול פלאפל ביחד.

‏פרפר.

‏איזה יופי.

‏אצלינו היו קוראים להם זומער פייגלע.

‏גם אבא שלי היה קורא לזה ככה,

‏אבל האימא הייתה קוראת לפרפר פלעטער'ל.

‏ולפעמים באבעטשקע.

‏את יודעת מה, גם שמטרלינג.

‏לפעמים היא הייתה קוראת לזה שמטרלינג.

‏כנראה תלוי איזה סוג.

‏רוצה קצת פלאפל?

‏אם אתה אוהב גם חריף זה אצל הרבנית.

‏לא נראה לי שיש לו זמן בשביל פלאפל.

‏בשביל מה יהיה לו זמן אם לא בשביל זה?

‏פרפרים חיים רק יום אחד.

‏מה את מדברת, יום אחד?

‏מה כבר אפשר להספיק ביום אחד?

‏או-אה.

‏הרבה אפשר להספיק. ‏-את חושבת?

‏יום אחד זה לא הרבה, אבל גם לא מעט.

‏איזה משפט יפה.

‏זה משפט יפה.

‏צריך לרשום אותו בשביל ליבי,

‏שתיקח אותו לאחד הסיפורים שלה.

‏התפרק לי.

‏חוויה לאכול איתך פלאפל.

‏שלום וברכה, גברת שטיסל. ‏-שלום.

‏אז מה, אני לא כזה מפחיד כמו שמספרים.

‏תלוי באיזה צד אתה, אני מניחה.

‏אני אגלה לכם סוד, גברת שטיסל, ‏בתור מי שעבר את זה בעצמו,

‏אין כזה דבר גירושים קלים,

‏זה תמיד קצת…

‏אבל גם אין ממה להיבהל.

‏אתה גרוש?

‏כבר חצי שנה.

‏יפה.

‏ואיך זה?

‏את יודעת איך אומרים,

‏לבד הנשמה נקייה.

‏הנשמה שלי תמיד נקייה.

‏שיהיה בשעה טובה. מזל טוב על ההסכם.

‏ליבי?

‏מאמי.

‏אני כל כך שמחה שהתקשרת, אין לך מושג כמה.

‏רגע, מאמי, אני פשוט מודאגת, ‏טאטי לא עונה לי כבר כמה שעות

‏ועכשיו מישהי הגיעה לחפש אותו.

‏הכול בסדר, הייתי איתו עד לא מזמן.

‏בטח נגמרה לו הבטרייה או משהו.

‏את יודעת משהו על איזה עוקץ שטאטי עשה?

‏מה?

‏עוקץ, "מאנקי ביזנס", לא יודעת. ‏זה מה שהיא אמרה לי.

‏מי אמרה לך?

‏בומבאך.

‏פנינה בומבאך? ‏-כן.

‏איפה את עכשיו, ליבצ'ה?

‏שלא תעז להיכנס לפה, ‏תצא החוצה מהמסעדה הזאת.

‏תצא החוצה מהמסעדה הזאת.

‏מה קרה, פנינה? ‏-וקח את הדרעק הזה שלך

‏ותנסה למכור אותה למישהי אחרת.

‏רגע, רגע, רגע, תדברי איתי ‏לפני שאת הופכת את כל העולם.

‏מה יש לי לדבר איתך?

‏מה יש לי לדבר איתך? אתה שקרן.

‏שיקרת לי, שיקרת לעוד מלא נשים, נוכל.

‏אל תדאג אבל, אני אחזיר לך כל אירו שנתת לי,

‏עכשיו תצא החוצה, אני לא רוצה לראות אותך.

‏תגיד, גם כל מה ש…

‏המילים היפות שאמרת לי ו…

‏כל המתנות שנתת לי, ‏הכול היה בשביל לגנוב אותי?

‏אני יודעת הכול.

‏גם עכשיו הבת שלך גם יודעת.

‏מה?

‏אמרת לה משהו?

‏כן, אמרתי לה.

‏מה אמרת לה?

‏אמרתי לה.

‏מה אמרת לה?

‏אמרתי לה, סיפרתי לה הכול, סיפרתי לה,

‏היא יודעת על כל המייסעס שמסתובבים עליך פה,

‏כל מה שעשית לי ‏ולנעמי פיינטוך ולאימא של וורמוט

‏ואני לא יודעת לעוד מי עשית.

‏אתה באת אליי ביום שבעלי נפטר ‏ואתה ניסית לעקוץ אותי

‏עם איזה סיפור על איזו שרשרת.

‏מה זה, אין לך בושה.

‏את צודקת.

‏אין לי מה להגיד.

‏אני אלך עכשיו.

‏כפול סוכר.

‏מה זה?

‏כפול סוכר.

‏זה הסוד של הקיגל של בעלך,

‏לשים כפול סוכר מהמתכון.

‏את צריכה לדעת את זה.

‏כל טוב.

‏אז בגלל זה הכול?

‏אבל איך לא אמרת לי על זה?

‏אני הייתי בטוחה שאת פשוט…

‏שלא אכפת לך מכלום, זה מה שחשבתי.

‏אני לא רציתי שתדעי על זה,

‏לפחות לא ממני.

‏אני כל כך מצטערת, אני ממש…

‏כעסתי עלייך סתם.

‏ממש ממש סתם.

‏הכול בסדר.

‏הבנתי הכול.

‏ואת זוכרת שאמרתי לך, ‏"יום אחד יבוא וגם את תביני".

‏אני חשבתי שזה שטויות, שזה…

‏שזה עוד אחד מהריבים שלכם.

‏הוא שיקר.

‏לסבתא

‏ולי

‏וגם לך, ליבי.

‏למה לי?

‏כי זה אבא שלך.

‏אבא לא אמור לעשות דברים כאלה

‏ואולי זה דווקא טוב שאנחנו מדברות עכשיו,

‏ליביק שלי.

‏יום יבוא, בקרוב, אם ירצה השם

‏ואת תפגשי את החתן שלך.

‏אני רוצה שתבטיחי לי דבר אחד,

‏אם תראי שהוא משקר

‏ואפילו בדברים הכי קטנים בעולם, ‏משהו שנראה לך מטופש,

‏תברחי,

‏כל עוד את יכולה, תברחי.

‏את יודעת מה טאטי תמיד אומר?

‏סיפור טוב הוא אף פעם לא שקר.

‏ליבי?

‏ליבי?

‏"השיחה מועברת לתא הקולי.

‏"בהישמע הצליל נא להקליט…".

‏כן, כן.

‏כן, כן.

‏שלום.

‏סליחה רגע.

‏לא, אני צריכה להתנצל על השעה.

‏חייב לומר שהדאגת אותי קצת.

‏רחלי ניסתה לתפוס אותך כל הערב, ‏להבין מה קורה עם הסיפור.

‏הכול בסדר? ‏-הכול בסדר

‏או הכול לא בסדר, תלוי.

‏מה קרה?

‏זה…

‏לא באמת מעניין, פשוט…

‏כל החיים שלי התבלגנו ברגע ולא…

‏לא הצלחתי לכתוב, אפילו לא משפט אחד.

‏הכול בסדר, העיקר שאת בסדר.

‏הקוראים שלנו יהיה במתח עוד שבוע, ‏לא קרה כלום.

‏זה לא שלא ניסיתי,

‏פשוט החיים שלי מתפרקים לי מול העיניים ו…

‏לשבת לכתוב ככה, אני לא…

‏אני לא מצליחה.

‏זה מזכיר לי איזה קטע יפה שכתב פעם קפקא,

‏את מכירה קצת קפקא?

‏לא ממש, לא.

‏לא חשוב, יהודי יקר.

‏יש לו איזה קטע שהוא מתאר ‏שהוא לא מצליח לכתוב,

‏אז הוא תקוע, הוא יושב וחופר, חופר, חופר,

‏סובל, מנסה לסחוט מילה ועוד מילה,

‏שום דבר לא יוצא.

‏נשמע מוכר.

‏ואז הוא מנסה לגייס את החיים האישיים שלו

‏כדי להפוך אותם לסיפור,

‏אבל הוא מגלה שהוא כמו בן אדם ‏שגר בבית לא מספיק יפה

‏והוא רוצה לבנות בית אחר, יותר מפואר.

‏אז מה הוא עושה? מתחיל לפרק את הבית

‏ולבנות בית חדש במגרש שצמוד אליו

‏ואז באמצע הבניה הוא מתעייף

‏אבל עכשיו מה,

‏במקום בית אחד שלם, אולי קצת מכוער, כן?

‏יש לו בית אחד חצי הרוס ובית אחד חצי גמור,

‏כלומר, שום כלום עם עוד קצת כלום.

‏שום כלום עם כבד קצוץ.

‏אני חושב שזאת הקללה ‏של מי שכותב על החיים שלו.

‏הוא מנסה לבנות בית חדש,

‏אבל על הדרך הוא הורס את הבית הקודם.

‏אז מה אתה אומר לי בעצם,

‏לא לכתוב על החיים שלי?

‏להפך,

‏רק על החיים שלך תכתבי.

‏תהרסי אותם לגמרי,

‏תשברי אותם לרסיסי רסיסים.

‏אתה בישיבה?

‏כן.

‏אתה יכול לצאת לחצר?

‏כן. למה?

‏צא שנייה לחצר.

‏מה, את פה?

‏נו, תצא רגע.

‏איפה את? ‏-תמשיך.

‏לא, לא. כן, כן. ‏אוקיי.

‏מה, את עובדת עליי?

‏לא.

‏תמשיך עוד.

‏עוד, עוד, עוד…

‏עכשיו קח שמאלה. ‏-כן.

‏עכשיו ישר. ‏-אוקיי.

‏פה?

‏פה, תרים שנייה את הראש.

‏מה, זו את?

‏אז מי, קפקא?

‏מה את עושה פה?

‏אני הנכדה של סורע.

‏מה? איך לא אמרת לי את זה?

‏יש עוד כמה דברים שלא סיפרתי לך.

‏את יודעת שאני חבר מאוד טוב שלה?

‏של סבתא שלי?

‏כן, אני מאלה שהיא מבריחה להם ‏פולקעס בין האצבעות של הידיים.

‏מה זאת אומרת?

‏זאת אומרת שיש לה כמה מיוחסים ש…

‏כל פעם שיש עוף אז היא מבריחה לנו

‏מאחורי חדר האוכל תוספת פולקעס ‏בין האצבעות של הידיים שלה.

‏עכשיו הכול ברור.

‏מה ברור?

‏ומה עם יויליש?

‏מה איתו?

‏הוא לא מהמיוחסים?

‏איפה… יויליש הוא…

‏הוא אוכל בכלל…

‏ארוחת צהריים אצל אימא שלו, ‏היא מביאה לו בשר.

‏סליחה, אני לא יודעת אפילו… אני…

‏סתם רציתי לדעת איך…

‏מה שלומו, הוא התארס הרי.

‏כן, הוא התארס, כן.

‏האמת שבדיוק רבנו,

‏אני לא בטוח שנמשיך ללמוד ביחד יותר.

‏בסדר, מתנצלת, אני…

‏אני לא יודעת אפילו למה שאלתי.

‏כל טוב, ליבי.

‏כל טוב.