1
00:00:01,680 --> 00:00:04,280
חשבתי שאני הולך לקבל את
חג מוחלט של החיים.

2
00:00:06,900 --> 00:00:08,380
זה היה הגשמת חלום.

3
00:00:09,780 --> 00:00:14,640
אבל במהלך הזמן הזה, הבחור הזה עבר
לבונגלו שלידי. השם שלו

4
00:00:14,640 --> 00:00:19,180
רוברט. והוא בעצם אמר שאם אני
היה לקחת חבילה קטנה לטוקיו עבור

5
00:00:19,180 --> 00:00:21,640
לו, הוא ייתן לי אלף לירות.

6
00:00:26,490 --> 00:00:29,990
כל הזמן יושב על הרכבת, שלי
הלב פשוט דפק.

7
00:00:30,230 --> 00:00:33,530
ופשוט הרגשתי כאילו כולם ממשיכים
הכרכרה הזו ידעה מה אנחנו עושים.

8
00:00:34,050 --> 00:00:36,150
המשכתי לחשוב, רד מהרכבת.

9
00:00:36,470 --> 00:00:39,970
אבל זה היה מאוחר מדי לרדת
רכבת. אם אני כנה, ידעתי שאני הולך

10
00:00:39,970 --> 00:00:41,890
להיעצר ופשוט ידעתי שזה הכל
הולך להשתבש.

11
00:00:44,650 --> 00:00:46,110
יכולתי להיפטר מהתרופות.

12
00:00:47,510 --> 00:00:52,070
הייתי צריך לעשות. כשנכנסנו ל
בשדה התעופה, שני גברים רצו מאחורי.

13
00:00:52,700 --> 00:00:56,620
והם פשוט תפסו את התיק שלי וגררו
אותי לחדר המעצר.

14
00:00:57,400 --> 00:01:02,960
וכמובן שאז התחלתי להיכנס לפאניקה
כי חשבתי שאין דרך לצאת

15
00:01:02,960 --> 00:01:04,920
זה בכלל. הם יכפו את המוות
עונש.

16
00:01:09,060 --> 00:01:10,880
הייתי בן 27 באותו שלב.

17
00:01:31,960 --> 00:01:35,580
ובכן, עזבתי לתאילנד כי אני
יכולתי לעזוב לתאילנד והלכתי עם

18
00:01:35,580 --> 00:01:38,640
חבר של חבר שכבר היה
הולך. הוא כבר תכנן את הטיול שלו

19
00:01:38,640 --> 00:01:43,120
הלכתי איתו. פחות משבוע
אחרי שדיברתי על זה, הייתי על מטוס

20
00:01:43,120 --> 00:01:44,120
הולך.

21
00:01:44,960 --> 00:01:47,800
חשבתי שאני הולכת להיעדר בשביל
שלושה חודשים. חשבתי שאני הולך

22
00:01:47,800 --> 00:01:53,580
החג המוחלט של החיים ואני
עמד לראות נמרים ופילים

23
00:01:53,580 --> 00:01:57,780
וג'ונגלים ויערות גשם וכל זה
דברים נפלאים.

24
00:02:09,919 --> 00:02:15,480
החלטנו, ג'ון ואני, שכן
בעצם הולך ללכת לבנגקוק

25
00:02:15,480 --> 00:02:19,040
זה היה יום נחמד. השעה הייתה בערך 5 שעות
השעון בערב, אז השמש לא

26
00:02:19,040 --> 00:02:22,020
הולך לרדת שעות בגלל, של
כמובן, השמש לא שוקעת

27
00:02:22,020 --> 00:02:23,760
באמצע הקיץ הבריטי.

28
00:02:24,400 --> 00:02:25,400
וואו.

29
00:02:26,060 --> 00:02:31,020
אז התחלנו ללכת לבנגקוק יחד
כביש מהיר בן שמונה נתיבים עבר עומסים ו

30
00:02:31,020 --> 00:02:34,280
המון תחנות אוטובוס מלאות באנשים ו
ילדים חוזרים מבית הספר ו

31
00:02:34,280 --> 00:02:35,239
דברים.

32
00:02:35,240 --> 00:02:39,240
ונהגי מוניות היו עוצרים ואומרים,
אתה יודע, אתה רוצה טרמפ? ומונית ל

33
00:02:39,240 --> 00:02:40,740
בנגקוק. אנחנו כאילו, הו, לא, לא, לא.

34
00:02:41,000 --> 00:02:43,860
זה כל כך עלוב. אני מבטיח לך, זה
היא הדרך הטובה ביותר לעזוב את תאילנד.

35
00:02:44,100 --> 00:02:46,940
ובכן, כשהגעתי לשם לראשונה, זה היה
פשוט מהמם לגמרי. ואני הייתי

36
00:02:46,940 --> 00:02:51,560
נרגש ומודאג וקצת
עצבני וזהיר.

37
00:02:51,800 --> 00:02:56,400
אבל הייתי עם עומס חושי, באמת,
עם המראות והריחות ו

38
00:02:56,400 --> 00:02:59,360
כל מה שקורה סביבי.
ואני פשוט התפעלתי מהמכלול

39
00:02:59,360 --> 00:03:00,360
מקום, באמת.

40
00:03:06,570 --> 00:03:08,750
ופשוט הרגשתי שאני חיה
הרפתקה.

41
00:03:09,150 --> 00:03:12,430
זה היה נהדר ואהבתי את זה מה
התחלה מאוד. באמת עשיתי זאת.

42
00:03:47,600 --> 00:03:50,700
ובכן, לא נשארתי בבנגקוק במיוחד
ארוך. הבחור שהלכתי איתו הלך

43
00:03:50,760 --> 00:03:51,960
זה היה הסוף של הקשר הזה.

44
00:03:52,300 --> 00:03:58,260
זה לא היה קשר אינטימי או
כל דבר כזה. ואז אני

45
00:03:58,260 --> 00:04:01,440
כביש הקאו סאן, שהוא סוג של
אזור תרמילאים צעיר והיפי.

46
00:04:01,680 --> 00:04:05,600
ואני די התאכזבתי מזה,
באמת, כי זה היה כל כך מערבי. זה

47
00:04:05,600 --> 00:04:07,740
לא כמו להיות בתאילנד בכלל.

48
00:04:09,300 --> 00:04:12,900
בכנות לא נשארתי בבנגקוק במיוחד
ארוך. זה היה קצת יותר מדי בהתחלה. זֶה

49
00:04:12,900 --> 00:04:13,900
היה פשוט כל כך מהמם.

50
00:04:18,270 --> 00:04:21,230
אז קניתי כרטיס. קניתי סירה
כרטיס לרדת לאחד האיים.

51
00:04:21,529 --> 00:04:23,930
לא ממש ידעתי באיזה מהם לבחור,
אז האישה אמרה, כדאי שתלך

52
00:04:23,930 --> 00:04:24,930
לקו סמוי.

53
00:04:44,560 --> 00:04:48,120
אתה יודע, כשהסירה הזו עגנה ב
נמל למחרת, באמת הייתי חייב

54
00:04:48,120 --> 00:04:51,360
להתחיל לצבוט את עצמי כי חשבתי
מתתי והלכתי לגן עדן.

55
00:04:51,720 --> 00:04:54,460
נחתתי בגן עדן מוחלט על
כדור הארץ.

56
00:04:54,660 --> 00:04:55,680
בדוק את זה.

57
00:05:08,060 --> 00:05:09,700
מעולם לא ראיתי חופים טרופיים.

58
00:05:10,610 --> 00:05:14,890
אבל תוך כמה ימים מהיום
שם, פשוט ידעתי שנולדתי לחיות

59
00:05:14,890 --> 00:05:19,130
חוף כי הרגע התעוררתי בחיים על זה
חוף. אהבתי את זה. החולות הלבנים ו

60
00:05:19,130 --> 00:05:24,310
מי הטורקיז ואני הייתי בתוך
ספורט מים וכדורעף על

61
00:05:24,310 --> 00:05:27,470
חוף ופשוט אהבתי את זה. ואתה יודע,
עוד חמישה שבועות נשארתי למטה

62
00:05:27,470 --> 00:05:31,670
שם והחיים שלי פשוט נסחפו כמו
הפכתי לבטלן החוף הסטריאוטיפי.

63
00:05:32,250 --> 00:05:35,090
קלעתי את השיער שלי לגמרי וקיבלתי את
שיזוף ו...

64
00:05:35,500 --> 00:05:39,120
אהב את זה. בהחלט אהב את זה. ואני
באמת התחיל ליפול לגמרי פנימה

65
00:05:39,120 --> 00:05:40,120
אהבה עם תאילנד.

66
00:05:59,700 --> 00:06:03,560
כששכבתי בבמבוק הקטן שלי
בונגלו זה לילה אחד, האדם שנמצא

67
00:06:03,560 --> 00:06:07,100
בונגלו לידי שיחק קצת
סוג של מוזיקה צנועה. וברגע שאני

68
00:06:07,100 --> 00:06:11,120
שמעתי את המוזיקה הזאת, הבנתי שלא
היה מספיק. לא נמאס לי

69
00:06:11,120 --> 00:06:12,260
מדינה מדהימה.

70
00:06:18,080 --> 00:06:22,340
ולא הייתי מוכן או מוכן ללכת
בחזרה למה שזכרתי ככה

71
00:06:22,340 --> 00:06:25,020
אי קטן אפור ואומלל שהייתי
אמור להתקשר הביתה.

72
00:06:46,120 --> 00:06:50,360
חזרתי ישר לעיר, ואני
קיבלתי עבודה, וקיבלתי דירה, ואני

73
00:06:50,360 --> 00:06:52,140
יש חיי חברה, יש חבר.

74
00:06:52,980 --> 00:06:54,480
אהב את זה. אהבתי את בנגקוק.

75
00:07:01,620 --> 00:07:05,200
פעם זה לקח עד שלוש שעות להגיע
לבית הספר הזה שעבדתי בו,

76
00:07:05,260 --> 00:07:07,380
אם השתמשתי בכביש. אז הייתי רוכב על
תעלה.

77
00:07:10,100 --> 00:07:13,280
אבל הבעיה עם התעלות היא זו
אתה רוכב על ביוב פתוח.

78
00:07:14,070 --> 00:07:16,270
ביוב פתוח לא מטופל, לא מסונן.

79
00:07:16,470 --> 00:07:20,890
והעם התאילנדי פשוט לוקח ספר או
פיסת נייר, לקפל אותה לשניים, ו

80
00:07:20,890 --> 00:07:23,750
הם שמו את זה על הפה והאף,
וזה מגן עליהם מפני המים.

81
00:07:23,750 --> 00:07:25,770
פתרון כל כך פשוט, אבל זה עובד.

82
00:07:26,650 --> 00:07:29,870
עכשיו, לא הייתי שקדנית במיוחד עם הספר שלי
או פיסת הנייר שלי, ואני זוכרת אותי

83
00:07:29,870 --> 00:07:31,070
התיז קיר אחד.

84
00:07:32,530 --> 00:07:38,130
אני אוהב לחשוב שלא ליקקתי את זה
משם, אבל אני חושב שכנראה עשיתי זאת, ו

85
00:07:38,130 --> 00:07:41,310
רק קצת קיוויתי, הו, אני בטוח שזה יקרה
תהיה בסדר, אתה יודע, קצת מלוכלך

86
00:07:41,310 --> 00:07:43,030
מים. זה יהיה בסדר.

87
00:07:43,760 --> 00:07:45,020
אבל כמובן שזה לא היה בסדר.

88
00:07:45,920 --> 00:07:49,320
והתעוררתי למחרת בבוקר והייתי
חולה כל כך אלים שאני בכנות

89
00:07:49,320 --> 00:07:51,240
תהיתי אם אני בתהליך של
למות.

90
00:07:51,580 --> 00:07:56,780
אבל אני נוטה להיסטריה ו
תגובת יתר, כך אמרתי לעצמי, פשוט

91
00:07:56,780 --> 00:07:57,780
קצת, זה יהיה בסדר.

92
00:07:59,120 --> 00:08:02,920
הלכתי לראות את הרופא הזה והוא
אמר, יש לך דיזנטריה אמבית,

93
00:08:02,920 --> 00:08:04,460
הרים אותו ממי התעלה.

94
00:08:06,860 --> 00:08:11,320
פשוט נחרדתי לחלוטין מהעניין
רעיון שיש בי טפילים.

95
00:08:12,370 --> 00:08:15,450
נראה היה שהחיים הולכים מרע ל
גרוע יותר, והייתי מקבל יותר ויותר

96
00:08:15,450 --> 00:08:16,450
אומלל.

97
00:08:17,290 --> 00:08:20,370
אז החלטתי, כן, אני ארד
לאי הזה, הייתי לוקח הפסקה

98
00:08:20,370 --> 00:08:25,570
להיות במקום נחמד עם אנשים נחמדים, לקבל
הראש שלי ביחד, ואז לחזור ו

99
00:08:25,570 --> 00:08:28,830
עשה התחלה חדשה בבנגקוק, קבל עבודה
ולקנות את הכרטיס שלי כדי לחזור הביתה.

100
00:08:36,950 --> 00:08:40,289
זמן קצר לאחר הירידה לאי הזה,
התעוררתי בוקר אחד, והייתי באמת

101
00:08:40,289 --> 00:08:41,289
די חולה.

102
00:08:42,250 --> 00:08:46,850
והייתי חולה בכאב ראש וא
חום ובאמת פשוט לא מרגיש 100%

103
00:08:46,850 --> 00:08:48,950
הכל. וכמובן שחטפתי דנגי
חום.

104
00:08:49,450 --> 00:08:50,550
זה קצת כמו מלריה.

105
00:08:50,870 --> 00:08:54,270
ההבדל הגדול ביותר בין דנגי
חום ומלריה זה שהם לא יכולים

106
00:08:54,270 --> 00:08:55,270
קדחת דנגי.

107
00:08:58,530 --> 00:09:02,550
כאבי הראש היו כל כך עזים שאני
נהג לשבת בצל לבוש א

108
00:09:02,550 --> 00:09:03,590
כובע וזוג משקפי שמש.

109
00:09:04,710 --> 00:09:07,210
ואני עדיין ארגיש כאילו הראש שלי
עמד להתפוצץ.

110
00:09:11,050 --> 00:09:14,430
רק רציתי לחזור הביתה. אני לא
יש כסף. כלומר, היה לי מספיק

111
00:09:14,430 --> 00:09:17,210
לשרוד, אבל ממש ספרתי
הפרוטות.

112
00:09:17,750 --> 00:09:23,110
אז אני למטה על האי הזה, וגן עדן
הפך למעשה לגיהנום עלי אדמות.

113
00:09:23,630 --> 00:09:24,810
הרגשתי כל כך לבד.

114
00:09:25,090 --> 00:09:29,370
לא היה לי שום קשר עם אף אחד מהם
זרים שהיו שם, שהיו כולם

115
00:09:29,370 --> 00:09:33,210
שם בחופשה נהנה מהחוף. אני
לא היה בחופשה, לא נהניתי

116
00:09:33,210 --> 00:09:34,530
חוף, ופשוט לא רציתי להיות
שם.

117
00:09:41,520 --> 00:09:45,060
אבל במהלך הזמן הזה, הבחור הזה עבר
לבונגלו שלידי.

118
00:09:45,660 --> 00:09:46,660
בְּסֵדֶר.

119
00:09:47,260 --> 00:09:48,239
אתה אנגלי?

120
00:09:48,240 --> 00:09:48,999
כן, אתה?

121
00:09:49,000 --> 00:09:49,819
כן, כן, כן.

122
00:09:49,820 --> 00:09:51,080
שמו היה רוברט.

123
00:09:51,500 --> 00:09:52,700
סנדרה. סנדרה.

124
00:09:53,000 --> 00:09:54,000
נעים להכיר.

125
00:09:55,060 --> 00:09:56,060
תודה לך.

126
00:09:56,240 --> 00:09:59,960
כן, זה חם, לא? כֵּן. ומתי
אני מסתכל על זה אחורה, הבחור הזה היה כמו א

127
00:09:59,960 --> 00:10:04,180
נשימה מרעננת של אוויר צח בריטי.
הוא היה כל כך אנגלי.

128
00:10:05,020 --> 00:10:06,020
החדר נחמד.

129
00:10:06,120 --> 00:10:08,720
כן, כן, לא רע בכלל. כֵּן? כן,
בסדר.

130
00:10:09,980 --> 00:10:13,500
אני אבדוק ואני אצא ואומר
שלום, כן? בְּסֵדֶר.

131
00:10:14,040 --> 00:10:18,780
הוא נראה כאילו זה עתה ירד מא
מטוס מהארץ אשר, אז

132
00:10:18,780 --> 00:10:20,940
זמן, כנראה שהייתי זוחל
זכוכית להגיע אליה.

133
00:10:33,000 --> 00:10:35,820
לא בילינו הרבה זמן עם כל אחד
אחר, לא הכרנו אחד את השני,

134
00:10:35,860 --> 00:10:41,580
אבל זה היה נחמד רק לגעת בבסיס
אותו ולדבר על מזג האוויר, כי

135
00:10:41,580 --> 00:10:44,000
אתה עושה כשאתה פוגש אדם אנגלי,
אתה מדבר על מזג האוויר.

136
00:10:44,960 --> 00:10:46,500
אני לא יכול להגיד שהקלקתי איתו.

137
00:10:47,400 --> 00:10:51,400
אני לא יכול להגיד שבאמת התחברתי אליו
אותו בכל דרך עמוקה. אנחנו לא באמת

138
00:10:51,400 --> 00:10:52,680
הרבה מאוד לעשות אחד עם השני.

139
00:10:52,960 --> 00:10:56,280
הוא ידע שנעדרתי מהבית במשך תקופה
הרבה זמן כי לא היה לי את

140
00:10:56,280 --> 00:10:57,500
באותו זמן לכרטיס הביתה.

141
00:11:22,669 --> 00:11:26,950
הוא אמר לי שהוא טייל ברחבי אסיה, הוא
נסע ליפן, הוא נסע למקומות שונים,

142
00:11:27,190 --> 00:11:31,350
הוא עסק בתכשיטים ואבני חן ו
דברים כאלה, וזה לא נדיר

143
00:11:31,350 --> 00:11:34,110
כי הרבה אנשים היו מעורבים
עסקי היבוא והיצוא.

144
00:11:34,850 --> 00:11:37,370
עכשיו לא היה לי מושג שהוא הולך
להיות...

145
00:11:37,840 --> 00:11:41,540
האדם ששינה את השאר שלי
החיים. כלומר, לא עשיתי זאת, אני לא יכול להגיד שאני

146
00:11:41,540 --> 00:11:42,540
חיבב אותו.

147
00:11:44,320 --> 00:11:45,880
אני לא חושב שלא אהבתי אותו.

148
00:11:46,400 --> 00:11:48,060
אבל הוא לא היה הבן אדם שלי.

149
00:11:48,820 --> 00:11:51,680
בהחלט לא התלהבתי ממנו או משהו
ככה. לא היה לנו אינטימי

150
00:11:51,680 --> 00:11:52,680
מערכת יחסים.

151
00:11:52,880 --> 00:11:57,880
זה עתה הייתה לנו הפגישה החולפת הזו
לכמה ימים כי היינו

152
00:11:57,880 --> 00:12:00,880
שכנים במקום יפה על א
אי יפהפה.

153
00:12:03,150 --> 00:12:07,290
עכשיו הייתי אומר שאני שופט די טוב
אופי אבל אני חושב שאני טוב

154
00:12:07,290 --> 00:12:12,310
אופי בגלל המקום בו הייתי
ומיני האנשים שפגשתי.

155
00:12:12,950 --> 00:12:17,830
באותה תקופה עדיין הייתי מאוד תמימה. אני
בהחלט היה מאוד פתי אבל הייתי

156
00:12:17,830 --> 00:12:19,550
מאוד תמימה והייתי מאוד לא בוגר.

157
00:12:21,490 --> 00:12:25,770
ולא ראיתי אנשים בגלל מה שהם
היו. ראיתי אנשים בגלל מה שחשבתי

158
00:12:25,770 --> 00:12:31,030
היו. בהחלט היו לי חשדות אבל
להיות הוגן הרבה מאוד אנשים שעושים זאת

159
00:12:31,030 --> 00:12:34,490
מסלול התרמילאים הזה דרך תאילנד
ולבלות על החופים להרבה זמן

160
00:12:34,490 --> 00:12:37,010
הזמן חלקי לסמים.

161
00:12:40,670 --> 00:12:46,350
ופשוט הנחתי שאנשים טובים
-טבעי וישר ונאמן ו

162
00:12:46,350 --> 00:12:48,490
אנשים הגונים.

163
00:12:48,750 --> 00:12:49,750
לא כולם כן.

164
00:12:52,870 --> 00:12:56,470
הייתי צריך לחזור לבנגקוק כי
הייתי צריך להתקשר למשפחה שלי בחג המולד

165
00:12:56,470 --> 00:12:57,470
זמן.

166
00:12:57,930 --> 00:13:00,690
יכולתי להתקשר מהאי אבל
לא זכרתי את מספר הטלפון שלהם

167
00:13:00,690 --> 00:13:03,830
בזמנו וידעתי שאני חייב לחזור
לעיר שבה היה לי את ספר הטלפונים שלי

168
00:13:03,830 --> 00:13:06,450
כדי שאוכל לעשות את שיחת הטלפון הזו ולרצות
לכולם חג שמח.

169
00:13:15,550 --> 00:13:19,290
והכנתי את זה בדיוק בזמן, ממש לפני
ה-25 ואני התקשרנו.

170
00:13:24,240 --> 00:13:27,300
זו הייתה שיחת טלפון מרגשת למדי
כי שוב שיקרתי ואמרתי

171
00:13:27,300 --> 00:13:30,360
הכל היה בסדר גמור ו
הכל לא היה בסדר לגמרי

172
00:13:32,280 --> 00:13:35,340
לא ממש הייתי מעריץ של חג המולד ו
מעולם לא חשבתי שזה כל כך חשוב,

173
00:13:35,680 --> 00:13:39,440
אבל זה היה חג המולד הראשון בשעה
שהייתי נותן בערך

174
00:13:39,440 --> 00:13:40,680
לשבת שם עם ההורים שלי.

175
00:13:44,840 --> 00:13:48,280
כמה ימים אחרי חג המולד, הדנגי
החום התחיל לחלוף. הרגשתי

176
00:13:48,280 --> 00:13:49,280
קצת יותר טוב.

177
00:13:49,560 --> 00:13:53,420
יצאתי לקניות יום אחד או עשיתי
משהו בבנגקוק ואני נתקלתי

178
00:13:53,740 --> 00:13:55,180
הבחור הזה מהאי, רוברט.

179
00:13:58,440 --> 00:14:00,040
רוברט, היי, מה שלומך?

180
00:14:02,300 --> 00:14:05,520
בין אם זה היה צירוף מקרים או לא, אני
לא יודע. בין אם זה היה גורל, חלק

181
00:14:05,520 --> 00:14:09,420
אנשים מדברים על הגורל, או על גורלך,
או... אני לא יודע.

182
00:14:10,100 --> 00:14:11,820
אני יכול רק לשער על זה, באמת.

183
00:14:12,600 --> 00:14:16,680
זה בהחלט שינה את המסלול שלי
אבל החיים.

184
00:14:18,560 --> 00:14:20,660
יש מקום ממש נחמד
יודע שם בסביבה, למעשה.

185
00:14:23,130 --> 00:14:24,750
לַחֲזוֹר. כבר סידרת כסף?

186
00:14:25,150 --> 00:14:31,550
לא, היה לי קצת סיוט. הוא
אמר שיש לו רעיון

187
00:14:31,550 --> 00:14:36,470
איך יכולתי לגייס מספיק כסף
מהר לקנות כרטיס חזרה

188
00:14:37,470 --> 00:14:39,170
האם הייתי רוצה להקשיב לרעיון שלו?

189
00:14:40,330 --> 00:14:45,050
והייתי אסיר תודה. חשבתי,
וואו, אם יש לו רעיון טוב והוא כן

190
00:14:45,050 --> 00:14:46,830
מוכן לחלוק את זה איתי, אם כך
זה נפלא.

191
00:14:47,530 --> 00:14:48,530
תודה רבה.

192
00:14:51,459 --> 00:14:52,720
הסתדרת?

193
00:14:53,180 --> 00:14:54,180
כֵּן.

194
00:14:54,620 --> 00:14:55,620
אני עדיין לא טוב.

195
00:14:55,940 --> 00:14:58,400
עדיין מרגיש קצת חרא. אני רק רוצה
להגיע הביתה למען האמת.

196
00:14:58,600 --> 00:14:59,760
טוב להיתקל בך, בעצם.

197
00:15:00,080 --> 00:15:05,120
והוא בעצם אמר שאם הייתי רוצה
קח עבורו חבילה קטנה לטוקיו,

198
00:15:05,120 --> 00:15:06,120
ייתן לי 1,000 פאונד.

199
00:15:06,980 --> 00:15:10,160
אז זה מה שאמרתי לך
בחזרה לשם. אם אתה רוצה, אני יכול לעזור לך

200
00:15:10,160 --> 00:15:11,160
החוצה קצת.

201
00:15:11,200 --> 00:15:14,920
אם אתה מחפש קצת עבודה, אני
יכול פשוט לגרום לך לשאת חבילה עבור

202
00:15:14,920 --> 00:15:15,920
אותי.

203
00:15:19,089 --> 00:15:20,190
כן, זו חבילה.

204
00:15:20,770 --> 00:15:24,570
וכמובן שהמוח שלי התחיל לתקתק
על זה, נו, טוב, חבילה, זה נשמע

205
00:15:24,570 --> 00:15:26,270
קצת מטומטם, לא? חבילה לטוקיו.

206
00:15:26,610 --> 00:15:30,090
זה תלוי בך, כאילו. אבל הוא אמר לי שהוא
היה סוחר תכשיטים והנחתי

207
00:15:30,090 --> 00:15:31,690
שמה שהוא דיבר עליו יהיה
אבן חן.

208
00:15:34,150 --> 00:15:39,070
אבל בזמן שחשבתי על הברחת אבני החן
והו, אני לא יודע על זה, זה

209
00:15:39,070 --> 00:15:41,870
הכל נשמע קצת מפוקפק, ראיתי את הגב
של יד שמאל שלו.

210
00:15:42,490 --> 00:15:43,690
מה עשית ביד שלך?

211
00:15:44,750 --> 00:15:47,750
פגעתי בעורק במקום בווריד.

212
00:15:48,280 --> 00:15:49,280
ביום השני. אה.

213
00:15:49,700 --> 00:15:50,700
כֵּן.

214
00:15:50,980 --> 00:15:55,020
וזו הייתה הנקודה שבה אני
הבין שנראה שיש לו קצת א

215
00:15:55,020 --> 00:15:55,939
עם סמים.

216
00:15:55,940 --> 00:15:59,200
מה בדיוק הולך להיות בזה
אז חבילה?

217
00:15:59,540 --> 00:16:00,540
רק קצת הרואין.

218
00:16:00,620 --> 00:16:02,020
בדיוק כמו לי ולרות.

219
00:16:02,300 --> 00:16:03,300
יָמִינָה.

220
00:16:04,880 --> 00:16:08,620
אתה רוצה שאני אמכור או...? לא, לא,
לא, לא, זה העניין. זה כלום

221
00:16:08,620 --> 00:16:10,840
ככה. בגלל זה לא הייתי שואל
רוברט ווייט.

222
00:16:11,300 --> 00:16:15,560
He was very matter -of -fact about it.
הוא לא ניסה לשכנע אותי. הוא

223
00:16:15,560 --> 00:16:19,420
לא... שכנע אותי לעשות את זה. הוא
רק שאל אותי אם אני רוצה לעשות את זה או

224
00:16:19,420 --> 00:16:20,680
לא. ובכן,

225
00:16:23,680 --> 00:16:27,860
אני הייתי א

226
00:16:27,860 --> 00:16:34,500
קצת מופתע

227
00:16:34,500 --> 00:16:41,500
ולא ממש ידעתי מה לומר ו
לא אמרתי כלום

228
00:16:41,500 --> 00:16:45,000
בכלל. הלכתי הביתה וחשבתי,

229
00:16:45,760 --> 00:16:48,880
רק זה, טוב, אתה יודע, זה לא שלי
אשמתו שהוא מכור להרואין.

230
00:16:49,920 --> 00:16:52,420
זו לא בעיה שלי. זו לא אשמתי.
לא כפתי את זה עליו.

231
00:16:53,220 --> 00:16:55,560
אם לא עשיתי את זה, מישהו אחר היה
הולך לעשות את זה.

232
00:17:00,600 --> 00:17:03,760
וידעתי שהוא לא הולך למכור
זה. חשבתי, טוב, אם הוא עומד

233
00:17:03,760 --> 00:17:07,220
מחוץ לשערי בית הספר ולמכור אותו
לבני 10, אז זה יהיה א

234
00:17:07,220 --> 00:17:10,440
שונה. אבל הוא אפילו לא הולך
למכור אותו. אז אולי זה לא כל כך נורא אחרי

235
00:17:10,440 --> 00:17:12,380
הכל. ובכל מקרה, אף אחד לעולם לא יידע.

236
00:17:12,940 --> 00:17:16,180
אם הייתי עושה את זה רק פעם אחת. ומעבר לזה,
לא ממש חשבתי על זה כי

237
00:17:16,180 --> 00:17:18,240
כל מה שרציתי זה שיהיה בסדר.

238
00:17:18,560 --> 00:17:21,300
רק רציתי לעשות דבר אחד ו
זה נראה כל כך קל.

239
00:17:21,520 --> 00:17:24,240
פשוט לך לטוקיו, תחזור, תקנה א
כרטיס וללכת הביתה.

240
00:17:25,900 --> 00:17:27,200
הייתי צריך לחשוב שזה מוזר.

241
00:17:28,820 --> 00:17:31,600
ועכשיו, כמובן, שואלים אותי את כל
זמן, לא חשבת שזה מוזר? למה

242
00:17:31,600 --> 00:17:32,980
לא ביקשת ממנו לקחת את זה בעצמו?

243
00:17:33,420 --> 00:17:35,960
ובכן, זו חשיבה הגיונית ואני לא
חשיבה הגיונית.

244
00:17:39,080 --> 00:17:40,700
ואני חושב שאני אנגלי...

245
00:17:42,210 --> 00:17:43,210
בטחתי בו.

246
00:17:43,830 --> 00:17:47,670
הוא היה באותו גיל כמוני, אותו הדבר
לאום כמוני, ופשוט הנחתי שאני

247
00:17:47,670 --> 00:17:48,670
לסמוך עליו.

248
00:17:48,910 --> 00:17:51,690
ואם הייתי עוצר וחשבתי על זה
מספיק זמן, לא הייתי עושה זאת

249
00:17:51,690 --> 00:17:52,690
זה.

250
00:17:56,250 --> 00:18:00,090
ואם הייתי עושה זאת, מישהו היה עושה זאת
אמרו, לך לשגרירות. ה

251
00:18:00,090 --> 00:18:01,450
יעזור לך. טלפון הביתה.

252
00:18:01,870 --> 00:18:04,390
יש דרכים לצאת מזה. יש אנשים
שם כדי לעזור אם יש לך א

253
00:18:04,390 --> 00:18:06,630
בעיה. ויכולתי לבקש כמה
כסף.

254
00:18:08,170 --> 00:18:09,170
אבל לא עשיתי זאת.

255
00:18:11,370 --> 00:18:16,450
ואני לא כי, ובכן, גאווה תמיד
בא לפני נפילה.

256
00:18:16,830 --> 00:18:19,490
ואני נסעתי לחופשה של א
לכל החיים.

257
00:18:19,990 --> 00:18:22,970
וחשבתי שבבקשת עזרה, אני
היה מודה בתבוסה.

258
00:18:24,210 --> 00:18:28,070
לא הייתי צריך אלף פאונד. אני
היה צריך בערך 500 פאונד לכיוון אחד

259
00:18:28,070 --> 00:18:29,070
ללכת הביתה.

260
00:18:33,770 --> 00:18:38,580
פעם החלטתי שאני הולך לעשות
זה, והסכמתי לעשות את זה, The

261
00:18:38,580 --> 00:18:42,040
פשוט נראה שנעלם בעוד קצת
אובך, למען האמת איתך. אני לא

262
00:18:42,040 --> 00:18:45,740
לחשוב על ההשלכות השליליות
ולא הכנתי רשימה של יתרונות ו

263
00:18:47,080 --> 00:18:50,600
כל מה שחשבתי עליו זה פשוט לעשות
הדבר האחד הזה. רק תעשה את הדבר האחד הזה,

264
00:18:50,600 --> 00:18:52,540
זה נגמר, חזור, קנה כרטיס
וללכת הביתה.

265
00:18:56,420 --> 00:19:01,240
ובכן, הבוקר של ה-5
פברואר, קשה לתאר איך אני

266
00:19:01,240 --> 00:19:05,180
מרגיש כי לא ממש הרגשתי
כל דבר. הרגשתי מאוד קהה, כמו

267
00:19:05,180 --> 00:19:06,580
למרות שחייתי קצת בחלום.

268
00:19:09,950 --> 00:19:11,190
ולא רציתי לעשות את זה.

269
00:19:11,810 --> 00:19:14,190
אבל זה היה מאוחר מדי לסגת. הייתי עושה זאת
הסכים לעשות את זה.

270
00:19:14,930 --> 00:19:18,150
הוא כבר קנה את כרטיס הטיסה. זֶה
כבר היה מאורגן וזה הרגיש

271
00:19:18,150 --> 00:19:19,650
כאילו זה היה מאוחר מדי לחזור
החוצה.

272
00:19:20,550 --> 00:19:21,550
הלכתי הביתה.

273
00:19:22,170 --> 00:19:24,990
ואפילו חשבתי, האם אצטרך א
מעיל כשאגיע לשם?

274
00:19:25,910 --> 00:19:28,250
זה זמן פברואר, מרץ. זה הולך
להיות קר בלונדון.

275
00:19:32,990 --> 00:19:35,170
המוח שלי היה בבית. הלב שלי היה ב
הביתה.

276
00:19:41,230 --> 00:19:44,430
בערך באמצע היום, אני לא
בטוח מה השעה, רוברט הגיע

277
00:19:52,310 --> 00:19:53,790
נכון. כֵּן.

278
00:19:54,570 --> 00:19:55,570
מה שלומך?

279
00:19:57,750 --> 00:20:03,030
הוא שם את ארבע החבילות האלה, די קטנות
חבילות, למטה בצד.

280
00:20:04,930 --> 00:20:05,930
זהו, בעצם.

281
00:20:06,430 --> 00:20:08,890
הם היו עטופים במסקינטייפ. הוא היה
כבר עטפו אותם.

282
00:20:10,550 --> 00:20:16,190
בְּסֵדֶר. ואני לא התכוונתי לשים
אלה בכיס שלי.

283
00:20:16,470 --> 00:20:17,810
הכל עטוף היטב והכל.

284
00:20:18,610 --> 00:20:21,110
ולא רציתי שהוא יהיה שם. אני
לא רצה לראות אותו.

285
00:20:21,490 --> 00:20:24,530
רציתי שהוא יעבור כמה שיותר מהר
אפשרי. רק רציתי שזה ייגמר.

286
00:20:26,290 --> 00:20:27,390
נתראה עוד מעט. נתראה מאוחר יותר.

287
00:20:27,610 --> 00:20:28,610
נתראה מאוחר יותר.

288
00:20:56,120 --> 00:21:00,180
קבענו להיפגש ליד הכרטיס
משרד לרכבת המהירה ל-

289
00:21:01,940 --> 00:21:05,060
נורא, בסופו של יום, היינו
במשרדי כרטיסים שונים.

290
00:21:14,380 --> 00:21:20,980
ביליתי מה שנראה כמו ימים וימים
יושב בתחנה ומחכה

291
00:21:20,980 --> 00:21:22,900
רוברט. זה לא היה ימים, זה היה כנראה
כשעה.

292
00:21:23,240 --> 00:21:26,520
והזמן עבר, המשכתי
מסתכל בשעון שלי ומבין שהוא

293
00:21:26,620 --> 00:21:27,740
הוא לא כאן, איפה הוא?

294
00:21:29,380 --> 00:21:33,820
והייתה לי תחושה של התגנבות איפשהו
בחלק האחורי של המוח שלי או בגב שלי

295
00:21:33,820 --> 00:21:35,860
לב שהכל משתבש.

296
00:21:40,640 --> 00:21:43,760
אם אני כנה, ידעתי שאהיה
נעצר ופשוט ידעתי שזה הכל

297
00:21:43,760 --> 00:21:44,760
הולך להשתבש.

298
00:21:53,520 --> 00:21:57,200
ובסופו של דבר עליתי על הרציף
וראיתי את החברה שלו רצה למטה

299
00:21:57,200 --> 00:21:57,919
הפלטפורמה.

300
00:21:57,920 --> 00:22:01,140
והיא נראתה כועסת מאוד, ואיפה
היית? וחיכינו

301
00:22:01,140 --> 00:22:03,680
עבורך. ואני אמרתי, אבל הייתי
מחכה לך.

302
00:22:03,880 --> 00:22:06,360
והתברר שיש עוד
מאשר משרד כרטיסים אחד.

303
00:22:34,220 --> 00:22:37,420
בסופו של דבר מצאנו רכבת שכן
הולך לשדה התעופה. זה לא היה ה

304
00:22:37,420 --> 00:22:42,140
רכבת, זאת הייתה רק הרכבת הרגילה
נעצר בכל תחנת רכבת

305
00:22:42,140 --> 00:22:43,460
בדרך לשדה התעופה.

306
00:22:51,360 --> 00:22:56,400
וכל הזמן יושב על זה
רכבת, הייתי חולה. היה לי את זה מדהים

307
00:22:56,400 --> 00:23:01,340
בירך שלי שאני סוג של תקוע
מתחת לכלוב הצלעות שלי לתוך החלק האחורי של זה

308
00:23:01,340 --> 00:23:03,200
מושב כדי לגרום לכאב הזה להיעלם.

309
00:23:05,930 --> 00:23:09,490
היינו הזרים היחידים על
רכבת, כל השאר היו תאילנדים והם

310
00:23:09,490 --> 00:23:10,490
נוסעים.

311
00:23:10,870 --> 00:23:13,850
ופשוט הייתה לי הרגשה שהם כן
כולם מסתכלים עלינו כי כולם ידעו

312
00:23:13,850 --> 00:23:14,850
מה עשינו.

313
00:23:21,910 --> 00:23:25,590
הלב שלי פשוט דפק, אני
מזיע, הייתי חולה ורק רציתי את זה

314
00:23:25,930 --> 00:23:31,470
ושוב המשכתי לחשוב, תרד מה
רכבת, תרד מהרכבת או שתלך

315
00:23:31,470 --> 00:23:34,870
הביתה או להיכנס למונית ולכו להיפרד.

316
00:23:37,710 --> 00:23:42,070
וזמן קצר אחרי שעלינו על הרכבת ההיא,
למעשה היה מעצר של אזרח.

317
00:24:04,330 --> 00:24:08,070
וכשהבנתי שזה א
מעצרו של אזרח, זה פשוט נראה כמו א

318
00:24:08,070 --> 00:24:11,530
אזהרה מהאלוהים שסנדרה, תפסיקי
מה שאתה עושה, פשוט תרד מה

319
00:24:11,530 --> 00:24:12,530
רכבת.

320
00:24:12,570 --> 00:24:15,730
אבל זה היה מאוחר מדי לרדת
רכבת. לא יכולתי לרדת מהרכבת

321
00:24:15,730 --> 00:24:21,430
רוברט היה שם והכל היה
מאורגן ופשוט הרגשתי שאני

322
00:24:21,430 --> 00:24:22,630
לא יכולתי לרדת, זה היה מאוחר מדי.

323
00:24:31,990 --> 00:24:33,550
כשנכנסנו לשדה התעופה,

324
00:24:34,330 --> 00:24:38,030
זה פשוט נראה מאוד מאוד מה שהיינו
העשייה הפכה מאוד מאוד אמיתית.

325
00:24:46,430 --> 00:24:51,410
ורוברט אמר, אנחנו מאחרים, אבל נעשה
תבדוק כדי שידעו שאנחנו כאן, ו

326
00:24:51,410 --> 00:24:52,410
ואז ניפרד.

327
00:24:52,470 --> 00:24:53,470
אמרתי, בסדר.

328
00:24:53,890 --> 00:24:57,770
אז מצאנו את הצ'ק אין לטיסה
שעליו היינו. לא היה שם אף אחד

329
00:24:57,770 --> 00:25:01,250
כי איחרנו כל כך. כל מי שכן
כבר הוזמנו לטיסה ההיא

330
00:25:01,250 --> 00:25:02,350
כבר יושב על המטוס.

331
00:25:03,000 --> 00:25:05,660
רוברט עלה והוא הגיש את שלו
הדרכון והכרטיס שלו.

332
00:25:06,300 --> 00:25:12,980
והחבר'ה האלה בבגדי יומיום פשוטים
הופיע.

333
00:25:15,880 --> 00:25:19,360
הו, הם נראו ממש מרוצים לראות
אותו. הו, מר לוק, מר לוק, טוב.

334
00:25:19,460 --> 00:25:21,340
נא לבוא לכאן. חיכינו
עבורך.

335
00:25:21,600 --> 00:25:26,240
ופשוט הנחתי שכן
מחזיק את המטוס בשבילו כי

336
00:25:26,240 --> 00:25:30,780
הזמין כרטיס והוא איחר. אז הם
התכוונו ללוות אותו במהירות

337
00:25:30,780 --> 00:25:34,620
המטוס. ולא יכולתי. חשבתי,
בחיים לא שמעתי על דבר כזה,

338
00:25:34,620 --> 00:25:38,420
מקבל יחס VIP כזה, והוא לא
באמת VIP, אבל איך זה שהוא מקבל

339
00:25:38,420 --> 00:25:42,960
טיפול VIP ולא אני? והם
שאל אותי אם אני איתו, ו

340
00:25:42,960 --> 00:25:44,700
אמר, אתה עם רוברט לוק? ואני
אמר, כן.

341
00:25:45,020 --> 00:25:47,520
והם אמרו, הו, טוב, אז אתה בא
גם ככה, בבקשה. אמרתי,

342
00:25:47,560 --> 00:25:48,539
הו, תודה רבה.

343
00:25:48,540 --> 00:25:50,000
וכולנו יצאנו לדרך ביחד.

344
00:25:57,560 --> 00:25:59,220
אבל עברנו את כל הדרך
שדה התעופה.

345
00:26:00,210 --> 00:26:03,030
במסדרון הקטן הזה ולתוך זה
חדר קטן.

346
00:26:08,210 --> 00:26:10,390
לא כל כך ידעתי למה אנחנו שם.

347
00:26:11,270 --> 00:26:13,350
ואז נראה היה שכל הגיהנום השתחרר.

348
00:26:18,290 --> 00:26:25,270
אתה יכול להסביר קצת מה אתה
עושה? והסתכלתי למעלה משמאלי ו

349
00:26:25,270 --> 00:26:27,630
היה לוח מכוסה
תצלומים.

350
00:26:28,190 --> 00:26:35,170
ובראש הלוח, הם עשו זאת
כתוב, וזה היה

351
00:26:35,170 --> 00:26:38,770
הנקודה שבה הבנתי שאלו
בחורים מהדלפק הצ'כי היו

352
00:26:38,770 --> 00:26:39,830
למעשה פקידי מכס.

353
00:26:40,590 --> 00:26:45,090
הם קיבלו טיפ לגבי
רוברט, ושגרירות בריטניה סיפרו

354
00:26:45,090 --> 00:26:47,190
מנהגי תאילנד לחכות לו ב
שדה התעופה.

355
00:26:48,570 --> 00:26:52,930
ואני פשוט עמדתי שם וחשבתי, הו,
חרא.

356
00:26:53,680 --> 00:26:56,500
אלו חדשות ממש רעות. זה לא
אמור לקרות.

357
00:26:56,840 --> 00:27:03,680
היה לי א

358
00:27:03,680 --> 00:27:06,960
מרגישה בבוקר שזה הכל
הולך להשתבש. והנה, הנה

359
00:27:06,960 --> 00:27:10,980
הנה, הכל השתבש נורא.
אבל אף אחד לא התעניין בי או שלי

360
00:27:10,980 --> 00:27:14,960
תיקים או שהם לא הורידו לי את הנעליים או
תסתכל בחגורה שלי או משהו כזה.

361
00:27:32,850 --> 00:27:37,650
רוברט נלקח מאחורי מסך והוא
חזר ואמר לרות, הרגע עשיתי

362
00:27:37,650 --> 00:27:38,650
עבר צילומי רנטגן.

363
00:27:39,550 --> 00:27:46,410
וחשבתי, הממ, זה לא טוב
לחתום. ואז רות נלקחה מאחורי

364
00:27:46,410 --> 00:27:50,690
מסך והיא אמרה, כן, אני פשוט
עבר צילומי רנטגן. ואני חשבתי,

365
00:27:52,200 --> 00:27:55,240
נראה שאם הם עשו שניים, הם כן
הולך לעשות שלושה, למרות שהם

366
00:27:55,240 --> 00:27:56,240
לא מחפש את התיק שלי.

367
00:27:56,500 --> 00:28:00,780
ואז הם לא חיפשו את התיק שלי. הֵם
לא חיפשו אותי. כמו שאמרתי, אף אחד

368
00:28:00,780 --> 00:28:02,620
נראה שהתעניין בי מאוד
הכל.

369
00:28:02,920 --> 00:28:06,500
ואז רק בסוף, אחד מהם
אמר, בסדר, אנחנו צריכים צילום רנטגן ממך

370
00:28:06,500 --> 00:28:09,620
ובכן. תוריד את התיק שלך ובוא עם
אותי.

371
00:28:10,300 --> 00:28:13,320
וכמובן, אז התחלתי להיכנס לפאניקה
כי חשבתי שאין דרך לצאת

372
00:28:13,320 --> 00:28:14,320
זה בכלל.

373
00:28:20,750 --> 00:28:25,010
אז הם עשו צילום רנטגן ואז הם
אמר שאתה יכול לקחת את התיקים שלך ואתה יכול

374
00:28:25,010 --> 00:28:25,969
עכשיו.

375
00:28:25,970 --> 00:28:26,970
ועזבנו.

376
00:28:27,690 --> 00:28:30,150
פשוט הנחתי שזה לא הופיע
צילום הרנטגן.

377
00:28:30,570 --> 00:28:32,890
וחשבתי, טוב, אלוהים, זה היה
די בר מזל, לא?

378
00:28:34,970 --> 00:28:37,710
ברור שזה פשוט לא הופיע ו
אנחנו בסדר.

379
00:28:38,710 --> 00:28:43,350
הם לקחו אותנו ללשכת צ'אנס
כי לא היה לנו כסף.

380
00:28:45,830 --> 00:28:48,790
אז הלכנו והחלפנו כסף.

381
00:28:55,840 --> 00:29:00,280
האישה שהחזיקה את המטוס למעלה
במכשיר הקשר אמר לי, אם אתה

382
00:29:00,280 --> 00:29:04,260
עדיין צריך ללכת לשירותים, יש
אחד ממש שם, ואתה יכול ללכת עכשיו

383
00:29:04,260 --> 00:29:05,260
אם אתה רוצה.

384
00:29:26,140 --> 00:29:29,400
לא הלכתי לשירותים. יכולתי
נפטר ממה שהיה לי. יכולתי לקבל

385
00:29:29,400 --> 00:29:30,400
להיפטר מהתרופה.

386
00:29:32,480 --> 00:29:34,880
הייתי צריך לעשות. לא הייתי צריך
עשה את זה מלכתחילה.

387
00:29:37,560 --> 00:29:42,120
חשבתי שרוברט יתעצבן עליי.
הוא קנה את כרטיס הטיסה.

388
00:29:43,420 --> 00:29:46,420
אז אני אהיה חייב לו כסף עבור המטוס
כרטיס. אז פשוט, שוב, הייתי

389
00:29:46,440 --> 00:29:47,440
אני פשוט הולך לעשות את זה.

390
00:29:48,340 --> 00:29:49,340
אז זה יהיה בסדר.

391
00:29:50,500 --> 00:29:51,620
אז שינינו את הכסף שלנו.

392
00:29:52,110 --> 00:29:53,350
והלך עם האשה הזאת.

393
00:29:54,190 --> 00:29:57,090
והיא מדברת עם הטייס, ו
היא אומרת לטייס, אנחנו הולכים

394
00:29:57,090 --> 00:30:01,630
מסלול כזה וכזה, ואנחנו נהיה
שם תוך 35 שניות. ובדיוק כמונו

395
00:30:01,630 --> 00:30:08,570
הלכו למטה כמו רמפה שחורה
לכיוון השער והמטוס, שניים

396
00:30:08,570 --> 00:30:14,830
גברים רצו מאחורי, והם פשוט
תפס את התיק שלי, את תיק הכתף שלי, ו

397
00:30:14,830 --> 00:30:16,810
אני חוזר לבדיקת המכס.

398
00:30:18,670 --> 00:30:22,030
הם הציגו את צילום הרנטגן על הזכוכית
מסך עם האור מאחוריו.

399
00:30:22,230 --> 00:30:25,750
ולמעשה, זה היה ברור כמו ברור
יכול להיות.

400
00:30:26,090 --> 00:30:28,970
רוברט ורות הובאו מאחור
אותי.

401
00:30:31,070 --> 00:30:35,470
והוא כעס מאוד מאוד.

402
00:30:38,150 --> 00:30:44,750
פניתי לרוברט ואמרתי, אבל רוברט,
תראה, הם יכולים לראות.

403
00:30:45,650 --> 00:30:48,930
והוא פשוט הכחיש כל ידיעה עלי.
אני מצטער, אני אפילו לא יודע מי היא.

404
00:30:48,970 --> 00:30:51,170
אני לא יודע מי היא. אני לא יודע
מי אתה. מַה?

405
00:30:51,790 --> 00:30:54,650
אתה יכול פשוט, אתה יודע, לקחת אותנו ממנה
לַחֲלוּטִין.

406
00:30:54,970 --> 00:30:55,970
כֵּן.

407
00:30:56,390 --> 00:30:58,850
רוברט, תגיד להם את האמת. יש לך
לספר להם את האמת.

408
00:30:59,210 --> 00:31:00,230
אני לא יודע מי אתה.

409
00:31:00,850 --> 00:31:06,290
מעולם לא דיברנו על מה שיקרה
או מה היינו עושים אם נתפס.

410
00:31:06,550 --> 00:31:11,010
פשוט הנחתי, והנחתי יותר מדי,
ברור.

411
00:31:11,690 --> 00:31:13,170
אבל פשוט הנחתי ש...

412
00:31:14,040 --> 00:31:20,600
א', לא נתפס, וב' אם נתפס
כן נתפס, שאולי

413
00:31:20,600 --> 00:31:22,760
להיות איתי בזה.

414
00:31:30,920 --> 00:31:34,280
ואני באמת די מופתע, ואני
נפגע קצת.

415
00:31:34,700 --> 00:31:39,020
נראיתי נורא מאוכזב, אבל
ואז, כמובן, התחלתי להבין, אני

416
00:31:39,020 --> 00:31:40,020
אפילו מכיר את הבחור הזה.

417
00:31:40,540 --> 00:31:43,940
הרגע עשיתי את הדבר הזה בשבילו. אני
לא מכיר אותו. ופתאום, של

418
00:31:43,940 --> 00:31:45,260
כמובן, הרגשתי מאוד לבד.

419
00:31:45,580 --> 00:31:49,920
ובעצם הייתי מאוד לבד כי
כמעט מיד היינו שלושתנו

420
00:31:49,920 --> 00:31:50,920
מופרדים.

421
00:31:57,440 --> 00:32:01,680
כשהוציאו סט אזיקים
לשים עליי, כמעט איבדתי את זה.

422
00:32:02,840 --> 00:32:05,040
זה היה אמיתי מדי. זה היה יותר מדי.

423
00:32:06,500 --> 00:32:08,900
אז הוא מיד עשה את השרוול ולקח
הם כבו והייתי כאילו, הו.

424
00:32:09,530 --> 00:32:10,530
אז זה בסדר.

425
00:32:13,050 --> 00:32:16,790
זה היה פשוט ערפל של פאניקה ו
הלם.

426
00:32:17,910 --> 00:32:23,830
היה בחור אחד שהסתובב
החדר מולי והוא המשיך, הוא

427
00:32:23,830 --> 00:32:26,750
הרים את אצבעותיו לראשו
ככה והוא המשיך להסתכל עליי ו

428
00:32:26,750 --> 00:32:31,710
הוא המשיך לצחוק והוא המשיך לומר,
הממ, את הגיבורה, את גרועה.

429
00:32:32,530 --> 00:32:33,750
בתאילנדית אתה מת.

430
00:32:37,200 --> 00:32:40,060
ולא ידעתי אם הוא צוחק, אני
לא ידע אם הוא מפיל אותי.

431
00:32:40,640 --> 00:32:44,300
חשבתי, זה לא יכול לקרות לי. הם
לא יכול לירות בי על זה.

432
00:32:44,520 --> 00:32:46,100
כלומר, אני בריטי.

433
00:32:46,540 --> 00:32:48,400
הם לא יכולים לירות בי על מה שהרגע עשיתי
נעשה.

434
00:32:49,980 --> 00:32:53,360
אבל אז התחלתי להבין ש,
אתה יודע מה, אני קצת במצב

435
00:32:53,360 --> 00:32:54,360
של הטרחה כאן.

436
00:32:57,060 --> 00:33:02,260
זה היה מביך להפליא, ללכת
כל הדרך דרך שדה התעופה, החוצה

437
00:33:02,260 --> 00:33:06,060
לתוך הטנדר הזה והמריא ל... אני
לא ידע לאן אנחנו הולכים.

438
00:33:09,149 --> 00:33:11,130
תחנת משטרה אי שם בבנגקוק.

439
00:33:12,370 --> 00:33:15,970
זה תמיד לוקח הרבה זמן להגיע
לאן אתה הולך בבנגקוק בגלל זה

440
00:33:15,970 --> 00:33:17,190
הכבישים. וזו עיר גדולה.

441
00:33:17,450 --> 00:33:20,530
התנועה לא הייתה רעה במיוחד, אבל בכל זאת
לקח די הרבה זמן.

442
00:33:21,510 --> 00:33:23,470
נרדמתי בטנדר.

443
00:33:23,930 --> 00:33:25,950
אני תמיד נרדם כשיש לי א
הלם.

444
00:33:30,030 --> 00:33:33,150
חלמתי על, אני לא יודע, ו
העירו אותי.

445
00:33:35,110 --> 00:33:39,590
ופניתי לרוברט כשהתעוררתי
ואני אמרתי, זה היה חלום, לא?

446
00:33:39,850 --> 00:33:41,070
תגיד לי שזה היה חלום.

447
00:33:41,730 --> 00:33:44,270
והוא אמר, לא, זה באמת לא היה א
חלום. צא מהוואן.

448
00:33:49,690 --> 00:33:56,250
הכניסו אותנו לכלובים נפרדים שהיו
זה מול זה ומופרדים על ידי א

449
00:33:56,250 --> 00:33:57,250
שביל.

450
00:34:06,920 --> 00:34:09,920
אני לא יודע אם אני צריך לקרוא לזה תא.
זה בכלל לא היה תא. זה היה

451
00:34:09,920 --> 00:34:13,800
כמו כלוב, גורילה מיושנת
כלוב שתראה בגן החיות של לונדון.

452
00:34:17,540 --> 00:34:19,320
אבל זה המקום שבו בילינו את ששת הבאים
ימים.

453
00:34:23,739 --> 00:34:28,920
הרגשתי הרבה דברים על אלה הבאים
כמה ימים. הרגשתי פשוט הלם מוחלט ו

454
00:34:28,920 --> 00:34:30,940
חוסר אמון שזה לא יכול להיות
קורה.

455
00:34:31,600 --> 00:34:34,480
לא הייתי אמור להיות כאן, ועכשיו אני
אני כאן.

456
00:34:35,710 --> 00:34:39,810
אני לא אהיה כאן הרבה זמן כי
הם יבינו שהרגע הייתי

457
00:34:39,810 --> 00:34:43,270
ולא התכוונתי לזה ומעולם לא התכוונתי
זה לפני והם ישחררו אותי כי

458
00:34:43,270 --> 00:34:44,270
הם פשוט יעשו זאת.

459
00:34:45,530 --> 00:34:50,750
ואז בזמנים אחרים אני מבין את זה
זה מצב ממש גרוע וזהו

460
00:34:50,750 --> 00:34:53,670
לא נראה שאני הולך לשום מקום
הכל והבחור עם האצבעות שלו למעלה

461
00:34:53,670 --> 00:34:57,050
ראשו בשדה התעופה אומר לי
בעצם שהם יכפו את

462
00:34:57,050 --> 00:35:00,570
עונש והוא צדק למעשה, הם
כן להטיל עונש מוות בתאילנד.

463
00:35:27,280 --> 00:35:31,300
כל כך נגעלתי מהמקום שבו אני
היה ומה שעשיתי והייתי כל כך

464
00:35:31,300 --> 00:35:37,300
נגעל מעצמי וכל כך מתבייש
בעצמי שקניתי פיסת נייר

465
00:35:37,300 --> 00:35:41,220
ועיפרון מהשוטר
למטה וכתבתי מכתב אליי

466
00:35:42,020 --> 00:35:48,180
וכתבתי ואמרתי להם לשכוח
הייתה להם בת.

467
00:35:48,820 --> 00:35:52,500
ופשוט חשבתי שאם כן
לעשות את זה, הם יכולים פשוט להמשיך הלאה

468
00:35:52,500 --> 00:35:54,080
את חייהם. אמרתי להם ש...

469
00:35:54,540 --> 00:35:57,820
לשרוף את כל התמונות, לקרוע את כל שלי
אותיות, לעולם אל תזכיר את שמי שוב.

470
00:35:57,960 --> 00:36:00,460
פשוט תמשיך עם שארית חייך
ותשכח ממני הכל.

471
00:36:01,400 --> 00:36:06,180
אישה הגיעה מהשגרירות הבריטית ל
לראות אותי, כמו שהם תמיד עושים כשיש

472
00:36:06,180 --> 00:36:07,540
היה מעצר זר במדינה.

473
00:36:09,320 --> 00:36:13,520
והיא אמרה שהיא רוצה את ההורים שלי
שם וכתובת כי היא חשבה

474
00:36:13,520 --> 00:36:15,140
צריך ליידע אותם, ואני אמרתי שלא.

475
00:36:17,960 --> 00:36:19,780
אל תספר להורים שלי, אל תספר
כל אחד.

476
00:36:20,340 --> 00:36:23,040
והיא אמרה לי, ובכן, סנדרה...

477
00:36:23,790 --> 00:36:26,270
התקשורת אולי די מתעניינת בזה
המקרה הזה.

478
00:36:26,490 --> 00:36:29,530
וחשבתי, ובכן, היא ירדה מהראש.
למה התקשורת תתעניין?

479
00:36:29,530 --> 00:36:30,530
זה?

480
00:36:30,550 --> 00:36:35,090
והיא אמרה, זה יהיה טוב יותר עבור
ההורים שלך לשמוע את החדשות מאיתנו

481
00:36:35,090 --> 00:36:38,670
לשמוע את החדשות מכתב או אל
לשמוע את זה ברדיו יום אחד.

482
00:36:42,530 --> 00:36:46,730
אז נתתי לה את הכתובת של ההורים שלי ו
שמותיהם והם שלחו את השוטר

483
00:36:46,730 --> 00:36:52,650
סיבוב לביתם ולשוטר הזה
דפקו בדלת ואמרו להם.

484
00:36:57,480 --> 00:37:01,340
ואני מניח שהוא אמר להם לשבת
כי היו לו חדשות רעות.

485
00:37:03,220 --> 00:37:06,760
ואז הוא אמר להם שהם
הבת נעצרה זה עתה

486
00:37:06,760 --> 00:37:07,760
אישום סמים.

487
00:37:24,910 --> 00:37:29,490
וברגע שעזבנו את המשטרה
תחנה, מצלמה הייתה ישרה בי

488
00:37:29,490 --> 00:37:33,290
כל האנשים האלה אמרו, סנדרה,
סנדרה, סנדרה, את יודעת, מה את

489
00:37:33,290 --> 00:37:37,150
חושבים? מה קורה? כל אלה
שאלות במצלמה הזו. ולמטה את

490
00:37:37,150 --> 00:37:39,950
של המצלמה הזו, יכולתי לראות ITN.

491
00:37:42,790 --> 00:37:43,790
ברור,

492
00:37:44,290 --> 00:37:45,930
ידעתי שאלו חדשות ITN.

493
00:37:47,230 --> 00:37:49,210
סבי צופה בחדשות ITN.

494
00:37:51,670 --> 00:37:53,930
וכשיצאתי מהמשטרה
תחנה,

495
00:37:55,100 --> 00:37:56,380
חשבתי, זה הולך להרוג אותו.

496
00:37:57,220 --> 00:38:00,760
הוא הולך לקום בבוקר,
הוא הולך להדליק את הטלוויזיה שלו ו

497
00:38:00,760 --> 00:38:05,440
הוא יראה אותי נלקחת אליו
בית המשפט וזה הולך להרוג אותו.

498
00:38:07,680 --> 00:38:11,000
אני לא יודע למה הם התעניינו
המקרה הזה. יש גברים שכן

499
00:38:11,000 --> 00:38:14,880
נעצר די, טוב, לא ממש
באופן קבוע, אבל יש גברים שיש להם

500
00:38:14,880 --> 00:38:19,300
נעצר לפני ומאז אני והם
לא עקבו אחר העיתונות.

501
00:38:37,840 --> 00:38:40,200
למחרת בבוקר נקראתי ל-א
לבקר.

502
00:38:41,820 --> 00:38:44,440
ומישהו אמר לי, הו, שלך
ההורים נמצאים בחדר השגרירות.

503
00:38:45,980 --> 00:38:49,540
וכשיצאתי, זה היה מאוד
רגשית.

504
00:38:51,580 --> 00:38:53,160
והם פשוט נראו כל כך זקנים.

505
00:38:53,400 --> 00:38:54,460
הם החווירו.

506
00:38:55,120 --> 00:38:56,500
והם פשוט נראו כל כך קטנים.

507
00:38:57,800 --> 00:38:59,580
והם פשוט נראו כל כך לא במקום
שם.

508
00:39:00,220 --> 00:39:01,660
והם באו וישבו.

509
00:39:02,640 --> 00:39:05,760
והיה חוט עוף, אז אתה
לא יכול היה להעביר שום דבר.

510
00:39:06,680 --> 00:39:09,800
וההורים שלי תקעו להם את האצבעות
דרך חוט העוף.

511
00:39:21,060 --> 00:39:26,640
תנאי השינה בלאג'או היו
כמו סרדינים בפח. לא, הם לא היו

512
00:39:26,640 --> 00:39:29,880
כמו סרדינים בפח, למעשה,
כי לסרדינים יש הרבה

513
00:39:29,880 --> 00:39:30,880
רוטב עגבניות.

514
00:39:31,800 --> 00:39:33,220
לא היה לנו כל כך הרבה מקום.

515
00:39:35,330 --> 00:39:41,690
הזמן עובר כי הזמן פנימה
מולך כל כך עצום שאתה לא יכול

516
00:39:41,690 --> 00:39:46,550
מונה. אבל הזמן מאחוריך מתחיל
להיות גדול יותר ויותר ויותר.

517
00:39:48,410 --> 00:39:51,410
אנשים היו כותבים לי ואומרים, הו,
כל עוד יש לך תקווה, אתה תהיה

518
00:39:51,410 --> 00:39:52,410
בסדר.

519
00:39:52,610 --> 00:39:54,110
ואתה יודע מה? זה זבל.

520
00:39:54,390 --> 00:39:55,570
זה כל כך זבל.

521
00:39:56,050 --> 00:40:00,750
התקווה ממש לא טובה בכלל
כאשר מתברר שזו תקוות שווא.

522
00:40:02,700 --> 00:40:06,520
יצאנו לבית המשפט פעם בחודש בשביל
שלוש שנים. המשפט ארך די הרבה זמן

523
00:40:06,520 --> 00:40:10,020
זמן. כשהמשפט הסתיים, אנחנו
יצא לעונש.

524
00:40:11,300 --> 00:40:15,380
זו הייתה סנדרה גרגורי מתייפחת
הגיעה לבית המשפט כדי לשמוע את גורלה כמעט

525
00:40:15,380 --> 00:40:19,100
בדיוק שלוש שנים אחרי שהיא הייתה
נעצר בניסיון להבריח שלושה ו-א

526
00:40:19,100 --> 00:40:21,020
אונקיות הרואין דרך בנגקוק
שדה התעופה.

527
00:40:21,360 --> 00:40:25,800
היא נצרפה בתאי בית המשפט,
עדיין מוחה שהם לא היא

528
00:40:26,860 --> 00:40:30,820
לראיה, גרגורי טען להרואין
היה שייך לנאשם השותף שלה, רוברט

529
00:40:30,820 --> 00:40:31,820
לוט, מקיימברידג'.

530
00:40:32,040 --> 00:40:38,080
לא נמצאו עליו סמים. השופט הוא
קריאה בתאילנדית מלכותית, והיחידה

531
00:40:38,080 --> 00:40:41,460
מילים שתפסתי היו פאהן, שיביט, אשר
פירושו סיום חיים.

532
00:40:42,140 --> 00:40:46,220
לאחר שימוע של עשר דקות שנערך ב
את השפה התאילנדית, גרגורי היה איתה

533
00:40:46,220 --> 00:40:47,960
משפט שאושר על ידי מתרגם.

534
00:40:50,940 --> 00:40:55,500
והבחור בשדה התעופה עם שלו
אצבעות עד ראשו.

535
00:40:55,870 --> 00:40:56,870
זה היה די נכון.

536
00:40:57,890 --> 00:41:01,170
עונש מוות הוא חובה
גזר דין על הפשע שביצעתי בו

537
00:41:01,170 --> 00:41:02,170
תאילנד.

538
00:41:02,370 --> 00:41:06,910
וזה מוות על ידי מקלע. הם
נהג לכופף אנשים על צלב ו

539
00:41:06,910 --> 00:41:10,690
יחזיק בסחלב התאילנדי ו
הם יירו דרך הגב.

540
00:41:11,290 --> 00:41:15,630
ופניתי לעיתונאי הזה שהיה לי
מעולם לא ראיתי קודם ואמרתי, נו, מה

541
00:41:15,630 --> 00:41:16,630
רוברט קיבל?

542
00:41:16,890 --> 00:41:18,930
הוא עמד במרחק של מטר וחצי ממנו
אותי.

543
00:41:20,290 --> 00:41:22,070
הו, היא אמרה, יש לו יוק פונג.

544
00:41:22,590 --> 00:41:24,390
הם הסירו את האישומים איתו.

545
00:41:25,870 --> 00:41:27,810
להורים שלי, אני כל כך מצטער.

546
00:41:28,910 --> 00:41:30,710
אני כל כך מצטער בפני המשפחה שלי.

547
00:41:31,170 --> 00:41:32,770
באמת, אני כל כך מצטער.

548
00:41:38,910 --> 00:41:43,290
לאחר שימוע של עשר דקות שנערך ב
את השפה התאילנדית, גרגורי היה איתה

549
00:41:43,290 --> 00:41:44,990
משפט שאושר על ידי מתרגם.

550
00:41:47,930 --> 00:41:51,510
וזו הייתה אישה מאחורי. היא הייתה
תאילנדית, אבל היא עבדה עבור אנגלי

551
00:41:51,510 --> 00:41:52,510
עיתון.

552
00:41:52,800 --> 00:41:55,600
היא אמרה, לא, לא, לא, לא. הוא מופחת
זה לחיים.

553
00:41:55,960 --> 00:41:58,600
ואז הוא צמצם את זה ל-25 שנה עבור
אתה.

554
00:41:59,000 --> 00:42:02,220
סנדרה גרגורי עומדת לעזוב את זה
תא מעצר למה שיכול להיות ארוך

555
00:42:02,220 --> 00:42:06,940
תקופה בכלא תאילנדי. התקווה היחידה שלה, א
ערעור או התערבות של הבריטים

556
00:42:06,940 --> 00:42:09,200
ראש הממשלה ג'ון מייג'ור, וזהו
חשב לא סביר.

557
00:42:09,800 --> 00:42:14,340
זה לא הוגן. למה הם עושים את זה
אליי? כשהיא גורשה לכלא,

558
00:42:14,520 --> 00:42:16,720
מחשבותיה האחרונות היו על משפחתה.

559
00:42:17,840 --> 00:42:19,040
עוד 22 שנים.

560
00:42:19,260 --> 00:42:21,460
אני הולכת להיות אישה זקנה לפניי
לראות אותם.

561
00:42:23,180 --> 00:42:24,280
ואמרתי את האמת.

562
00:42:24,680 --> 00:42:27,720
מעולם לא שיקרתי בכל המקרה הזה. אני אף פעם
שיקר.

563
00:42:30,160 --> 00:42:33,060
אבל הוא שיקר והוא הולך הביתה. האם זה
הוגן?

564
00:42:34,940 --> 00:42:38,040
מארק אוסטין, ITN, בנגקוק.

565
00:42:38,600 --> 00:42:41,920
עונש מוות לא היה המקרה הגרוע ביותר
תרחיש. מוות הוא מוות, אתה מת.

566
00:42:42,480 --> 00:42:45,380
החיים מתעכבים עם מאסר עולם.

567
00:42:45,720 --> 00:42:49,080
ואתה מתעכב במצב של תקוות שווא,
הכחשה ו...

568
00:42:50,850 --> 00:42:51,850
התפכחות, באמת.

569
00:42:51,930 --> 00:42:54,570
אף אחד לא באמת מתמודד, אני לא חושב,
עם מאסר עולם.

570
00:42:55,010 --> 00:43:00,650
אתה מתמודד עם היום, מחר, הבא
שבוע, הערעור הבא.

571
00:43:05,470 --> 00:43:08,750
ביליתי ארבע שנים, ארבעה חודשים וארבעה
ימים בכלא לאדל.

572
00:43:09,870 --> 00:43:10,870
לא ספרתי.

573
00:43:19,660 --> 00:43:23,780
כשהטיסה מבנגקוק הגיעה ב
הית'רו, האזיקים לסנדרה

574
00:43:23,780 --> 00:43:25,040
הועלו על הסיפון.

575
00:43:25,380 --> 00:43:29,060
אבל היא הייתה ביתה של בריטניה למען
פעם ראשונה מזה שבע שנים.

576
00:43:29,380 --> 00:43:30,560
טסנו ללונדון בבוקר.

577
00:43:32,100 --> 00:43:36,820
השמש בדיוק עלתה. אני זוכר
מרגיש קור מקפיא לחלוטין.

578
00:43:37,180 --> 00:43:39,580
הסיעו אותי דרך לונדון מאחור
של טנדר.

579
00:43:40,020 --> 00:43:44,720
ולונדון נראתה כל כך נקייה והיא נראתה
כל כך מסודר. היו ילדים שחיכו

580
00:43:44,720 --> 00:43:48,660
בתחנות אוטובוס במדי בית הספר
הולכים לבית הספר ואנשים הולכים

581
00:43:48,660 --> 00:43:52,320
עבודה. זה מה שאני זוכר. זהו
הביתה. סוף סוף חזרתי הביתה.

582
00:43:58,220 --> 00:44:03,260
היום שבו קיבלתי את החנינה שלי היה א
עניין גדול. זה היה יום גדול. התקשרתי לשלי

583
00:44:03,260 --> 00:44:06,280
שוב ההורים כי אמא שלי סיפרה
אני בטלפון אחר הצהריים, ה

584
00:44:06,280 --> 00:44:07,720
המושל אמר לי להתקשר לאמי.

585
00:44:07,980 --> 00:44:13,240
והתקשרתי אליה ואמרתי, רק ספרי
לי מה שאמרת לי היום אחר הצהריים פעם

586
00:44:13,240 --> 00:44:14,240
שוב.

587
00:44:14,800 --> 00:44:17,220
והיא אמרה לי שוב, לאט מאוד.

588
00:44:17,960 --> 00:44:21,920
מלך תאילנד העניק לך א
סליחה מלכותית.

589
00:44:30,000 --> 00:44:35,200
2002, הלכתי לאוניברסיטה עבור א
תואר בגיאוגרפיה. אז ביליתי את האחרון

590
00:44:35,200 --> 00:44:38,360
שנים באוניברסיטה, וזה היה שלי
כל המיקוד כולו.

591
00:44:39,440 --> 00:44:41,900
מחר טקס הסיום שלי.

592
00:44:43,920 --> 00:44:48,000
הכל מפואר ומסורת וטקס
למטרת הטקס, ואני לא

593
00:44:48,000 --> 00:44:49,000
באמת ללכת.

594
00:44:50,040 --> 00:44:53,560
אבל ההורים שלי קוראים לזה גאווה
יום.

595
00:44:54,500 --> 00:44:55,560
אז אני הולך עליהם.

596
00:44:56,160 --> 00:44:59,140
היום היה יום טוב. זה היה א
יום טוב מאוד היום. זה היה ה

597
00:44:59,140 --> 00:45:02,020
המסקנה של שלוש או ארבע האחרונות
שנים.

598
00:45:03,020 --> 00:45:04,360
זה די עצוב במובן מסוים.

599
00:45:04,800 --> 00:45:08,620
כן, אני חושב שסוף סוף סיימתי
משהו שיגרום לאבי להיות גאה.

600
00:45:08,920 --> 00:45:09,920
בספר!

601
00:45:13,360 --> 00:45:16,780
אז הוא לא שכח שיש לו א
בת. הוא למעשה די גאה בו

602
00:45:16,860 --> 00:45:17,860
שזה נחמד.

603
00:45:19,560 --> 00:45:23,440
אני יודע שאני קצת זקן בשביל שאכפת לי מה
אבא שלי חושב, אבל עדיין אכפת לי

604
00:45:23,440 --> 00:45:27,540
מה הוא חושב, כי הוא בחור טוב,
וזה נחמד לראות אותו מאושר.

605
00:45:28,120 --> 00:45:30,380
ואני גם מרוצה איתי.

606
00:45:30,820 --> 00:45:35,960
ובכן, במשך שנים רבות, אני חושש שהיא הייתה
כאב בצוואר. מעולם לא חלמתי

607
00:45:35,960 --> 00:45:40,680
היה לנו יום כמו היום, אבל אנחנו
לא יכולתי לצפות ליום כזה

608
00:45:55,610 --> 00:45:56,610
פשוט נפלא.

609
00:45:59,630 --> 00:46:02,470
אנשים שאלו אותי לעתים קרובות, אתה יודע, לעשות
את באמת מתחרטת על זה, סנדרה?

610
00:46:02,960 --> 00:46:05,260
עשית מה שעשית. הלכת לכלא
ואתה מפורסם עכשיו.

611
00:46:05,580 --> 00:46:08,400
אתה יודע, התקשורת רוצה לראיין
אתה ואתה כתבת ספר ואלוהים,

612
00:46:08,460 --> 00:46:09,620
זה חלק כל כך גדול מהחיים שלך.

613
00:46:09,900 --> 00:46:11,340
אתה באמת מתחרט על זה?

614
00:46:13,140 --> 00:46:17,400
אמרתי, אתה יודע מה? אני מתחרט על זה יותר
עכשיו ממה שאי פעם התחרטתי על זה בעבר.

615
00:46:21,920 --> 00:46:23,920
אז כן, אני מצטער על זה.

616
00:46:24,560 --> 00:46:29,280
ואם הייתי יכול להחזיר את השעון אחורה ו
לשנות את זה, הייתי עושה.

617
00:46:31,200 --> 00:46:32,200
כמובן שהייתי עושה זאת.

618
00:46:44,330 --> 00:46:48,250
בשבוע הבא ב-Banged Up Abroad, אנחנו שומעים
הסיפור של מארק, שלא רק הסתכן

619
00:46:48,250 --> 00:46:51,730
את החופש שלו, אבל אלכסנדרה שמה את חייו
בסכנה כשהפך לאדם

620
00:46:51,730 --> 00:46:54,490
חמור נושא קוקאין מסאן
פרנסיסקו לאוסטרליה.

621
00:46:55,090 --> 00:46:57,750
למחרת בלילה, מכורים לניתוחים אסתטיים
ב...